חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי אפרים נבון
פרק ט · הלכה ח
השוכר כו'. כתב הבל"מ ז"ל קשה וכו' ה"נ הרי ירד להציל וכו'. נ"ב לק"מ דזה לא נשכר אלא לילך ולבוא והא הלך ובא משא"כ בנשכר להציל ולא הציל הא לא הציל ודלא כב"י:
שכרו להביא כרוב ודורמסקין. נ"ב בפ' הגוזל אמר טעמא משום דעשה שליחותו משמע הא לא עשה שליחותו לא ואין להקשות מרישא דהשוכר את הפועל להביא שליחות דהתם השליחות היא ההליכה ושכר פסיעות הוא דנוטל. והכי משמע בירושלמי בפ"ב דע"ז: