חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי אפרים נבון
פרק ב
הלכה א
כתב ה"ה ז"ל ומ"מ דינו כדין שאר השומרים. נ"ב לפ"ז צ"ל מי ששואל את חבירו כיון דאדם איתקש לקרקע:
הלכה ג
וכן הורו רבותי שהמוסר כרמו וכו'. נ"ב הכי איתא בירושלמי גבי מתני' דאם אוביר דייק עלה בירושלמי טעמא דכתב הא לאו הכי לא זאת אומרת המבטל כיסו של חבירו פטור ממה שהיה לו להרויח המבטל שדה של חבירו חייב לשפותו כלומר לשפות מה שנפסד דמ"ה היה דורש לשון הדיוט דמה שהיה כותב אינו אלא לשלם הכל אף מה שהיה ראוי לעשות דאילו לשלם מה שנפסד השדה לא היה צריך להתנות שאם לא יעשו ישלמו וכפירוש תלמידי הרשב"א. ולפ"ז נ"ל דאם גזל שדה של חבירו והפסידה משלם מה שהפסיד:
הלכה יא
ולא בגרם שגרם לו. נ"ב כלומר בגירי דיליה דאז ודאי חייב אפי' כי לא קביל עליה שמירה:
הלכה יב
אם טען החזרתי ישבע כעין של תורה. נ"ב בפרק כל הנשבעין מוכח דנשבע מן התורה: