חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי אפרים נבון
פרק ו
הלכה ב
לפי שלא התנה עמו שילוהו וידור בחצירו. נ"ב כלומר ואפילו בחצר דעביד לשכר וכ"נ מדברי הראב"ד:
הלכה ד
המלוה כו'. כתב ה"ה ז"ל ולא ראיתי לאחד מהמפרשים ז"ל מסכים עמו. נ"ב התוס' סברי כסברת הראב"ד. אבל לע"ד נראה עיקר כדברי רבינו דהסוגיא דערכין מוכח דצד אחד ברבית הוי מה"ת ודו"ק שם:
הלכה ז
הורו רבותי וכו' ע"מ שיאכל פירותיה. נ"ב קשה דמדבריו משמע דאע"ג דקצץ לא שיאכל פירות בשכר ההלואה דשרי ואילו בגמרא משמע דמאן דשרי במשכנתא ה"ט משום דלא קצץ. ונראה מכאן דצד אחד ברבית מותר מן התורה וכ"פ רש"י ז"ל דאפשר שלא יעשו הכרמים ול"ד למוכר באסמכתא:
והקנהו גוף זה לפירותיו. נ"ב קשה א"כ אמאי איצטריך שיגביהם המלוה לקנותם כמ"ש בפ"ז: