חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי אפרים נבון
פרק ט · הלכה ט
הקשה הרב בעל ל"מ ז"ל על תשובת הרי"ף שהביא ה"ה טובא. חדא דאמאי לא ניחוש שמא פייס הוא לה ובטלו שניהם התנאי של מאתים ע"כ. נ"ב עיין בתוס' בפ"ב (י"ח:) ד"ה חיישינן דלא חיישינן לזה אלא כשהיה הולך דלטובתה נתכוון ולא לצעורה וא"ש השתא ומחל לה התנאי וכ"כ הרא"ש:
באותו הלכה כתב ה"ה ז"ל וכן האומר לאשה זה מבואר שע"כ לא אמרו בגמרא אבל אמתני' הא לא אתא אלא כשאינו בעיר אבל כשהוא בעיר לדברי הכל חוששין ע"כ. נ"ב מדברי התוס' בפרק המביא תניין (גיטין דף י"ח ע"ב) נראה דכל שהוא עמה בעיר מסתמא מחמת קטטה קמכוין ולא להתפייס: