חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי אפרים נבון
פרק ח
הלכה א
כתב ה"ה וז"ל ובהלכות כתוב שם קשיא דרב אדרב דהכא פסק הלכה כר"י והתם בהמגרש אמר לאפוקי מדר"י ע"כ. נ"ב הא דקי"ל היינו כשכתוב התנאי בשטר אבל בע"פ לא, ועיין בפ' מי שאחזו:
כתב ה"ה ויש לה להנשא וכו' עד יש מי שסובר כדברי רבינו בע"מ והוא שיהא בידה לקיימו ומ"מ לא דחו הברייתא ע"מ שתתני לי מאתים זוז שאינו בידה לגמרי שאם הוא אינו רוצה לקבלם הגט פסול. נ"ב ונראה דרבי סובר כיון דאינו אלא פסול דרבנן לא חיישינן לשמא לא ירצה לקבל המעות, וכיוצא בזה כתב ה"ה בפ"ד מהלכות אישות, ועי' מ"ש ה"ה בפ' זה הלכה כ"א:
הלכה יח
כתב הרמב"ם ז"ל הנותן גט לאשתו ע"ת שתתן לו מאתים זוז כו' עד ואין עד אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים מצטרפין. נ"ב מכאן נ"ל דעדות מיוחדת בגיטין אינם מצטרפין:
הלכה יט
כתב ה"ה והאריך בזה ובסוף דבריו כתב וצ"ע ע"כ. נ"ב עיין בפ"ז מהלכות אישות דכתב ה"ה שכל האומר ע"מ שיהיה כן כיון שהיה פעם אחד נתקיים התנאי ועיין במהרי"ט ז"ל סימן מ':