חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי אפרים נבון
פרק ו
הלכה ז
הראב"ד השיג ואם נתקיים בחותמיו ולא הוצרך לומר בפני נכתב למה אם הביאו פסול ע"כ. נ"ב נראה לי דטעמו של רבינו משום דאינו נאמן לומר שעשאהו שליח והו"ל ספק אם עשהו שליח או לא ואפילו יודה הבעל כמ"ש ה"ה פ"ט הלכ' ל"ב:
הלכה י
כתב ה"ה אבל אם א"ל הולך וכו' עד אמר אביי נקטינן שליח מתנה כשליח הגט למאי נ"מ להולך לאו כזכי וה"ה לתן. נ"ב ק"ל דבגמרא אמרו שליח מתנה כשליח הגט, ובמתנה כתב הרמב"ם דתן הוי כזכי. ועיין בהרשב"א פרק כל הגט דף ל"ו:
הלכה יא
כתב ה"ה שליח האשה וכו'. עד וזה דעת רבינו שהאריך בבאור הא לך גט כמו שאמרה ע"כ. נ"ב קאי באם אמר לו הולך ותן לה ולא אמר כמו שאמרה:
הלכה יד
כתב הראב"ד ז"ל דברים בגו שאם הביאו השליח ממקום שצ"ל בפ"נ ובפ"נ וכו'. נ"ב לא הבנתי זה דהא דשליח נאמן היינו משום דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן דמי וא"כ כל שלא קראו העדים הגט לא שייך לומר כן:
הלכה יח
כתב הר"מ ז"ל יכול לבטל לזה שלא בפני זה ואפילו בפני ב' אחרים. נ"ב רבי איירי לעיקר הדין והא קמ"ל דלא אמרינן מילתא דאיתעביד באפי עשרה צריכה אפי עשרה למישלפה וזהו דקאמר ואפילו בפני שנים אחרים וסובר הוא ז"ל דפלוגתא דרבי ורשב"ג בהכי הוא וכלישנא בתרא והשתא א"ש הא דכתב בסמוך ואפילו היו י' משבטלו וכו' דבהא לא פליג רבי ורשב"ג: