חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין· רבי אפרים נבון
פרק ט
הלכה ג
בכ"מ ובענין נסתפק בשנים ולקח הכהן האחד וכו'. עד איכא למימר דלאו דס"ל דלית הילכתא כותיה אלא דמ"מ רצו להעמיד סתם מתני' כרבים. נ"ב אין נראה כן דבהל' מעשר פ"ז בדין המלוה את הכהן פסק רבינו דלא כעולא:
הלכה י
בכ"מ ואהא דתנן צריך שירשום וכו'. עד איכא למימר דלא דמי דנהי דאמרינן דשה ואפילו מקצת שה ה"מ דכל שיות שבו חייב דבכה"ג כוליה שה מיקרי אבל הכא דמקצת שיות פטור כה"ג לא חייב רחמנא. נ"ב ק"ל מההיא דכתב רבינו בסמוך היה הכהן שותף בראש פטור מן הלחי אבל בשאר חייב ואע"ג דמקצת שיות פטור:
הלכה טו
בכ"מ אמר לטבח וכו'. עד ופירש"י נותנה זה לכהן ואין המוכר מנכה ללוקח שהרי היה יודע הלוקח כו'. נ"ב ק"ל דא"כ כי לקחם ממנו במשקל אמאי מנכה לו מהדמים כיון דידע מתנה הוא דקא יהיב ליה:
עוד שם בסוף וי"ל משום דאמרינן בגמרא איכא דמתני לה באפי נפשה וכו' יע"ש. ודבריו צ"ע דבסמוך כתב הפך בהלכה י"ד ז"ל הקונה אותם מותר לאוכלן:
סוף הספר