חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי אפרים נבון
פרק טו · הלכה כה
כתב הרמז"ל האסופי שנמצא בעיר שיש בה כותים בין שהיה רוב כותים וכו'. הרי הוא כשאר אסופים. וכתב הראב"ד ע"ז אם רוב עכו"ם קרוב אני להכשיר כותי הוא ונתגייר ע"כ. וכתב ה"ה ואין כן דעת רבינו והטעם משום דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ומ"מ נ"ל שהוא מותר בבת ישראל משום דאיכא תרי ספקי ובתרי ספקי לא גזרו ע"כ. ויש לי לעיין בדבריו אם במ"ש משום דהוי קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי וכו' דאם כן היאך מאכילין אותו כל היכא דרוב העיר כותים דאין מפקחין עליו את הגל כתב הרמב"ם משום דאין כאן קבוע, והתוספות כתבו שם דתינוק הנמצא לא חשיב קבוע וכן מוכח מהסוגיא שם. ומה שכתב ה"ה להתיר משום דאיכא תרי ספקי לע"ד אינו נראה דהא בהדיא כתב הרמז"ל בפרק י"ט משפחה שנתערב בה ספק ממזר אסור לישראל ליקח מאותה משפחה ואם נשאת לא תצא מפני שהם שני ספקות ע"כ, משמע דלגבי יוחסין החמירו ואפילו בתרי ספיקי. ויש ראיה לדברי רבינו דהא רב ושמואל בפ"ב דיומא בענין אחד איירי ולישנא הכי אזלא דקאמר ושמואל אמר וכו' דמשמע דשמואל קאי על דברי רב וכיון דמסקינן דשמואל ארישא קאי ע"כ צ"ל דרב נמי ארישא קאי וה"ק לא שנו דאמרינן אם רוב עכו"ם עכו"ם אלא להחיותו אבל ליוחסין לא מחזקינן אותו עכו"ם לענין שאם יתגייר יהא מותר בבת ישראל ולאפוקי מסברת הראב"ד ז"ל וכ"כ הרמז"ל בתשובה דרב ושמואל חולקים זה עם זה ומשום הכי פסק במחצה על מחצה דמצווין להחיותו משום דפסק כרב דאמר אם רוב עכו"ם אין מצווין הא מחצה על מחצה מצווין להחיותו. והריני חוזר להקשות ע"ד הראב"ד במ"ש דאם רוב עכו"ם כשר כותי הוא ונתגייר דהא משמע שם בגמרא דבחד רובא אינם מכשירין ומוכח לה מדאמר רב אבל ליוחסין לא אלמא דביוחסין לא אזלינן בתר רובא ואפילו דיעבד כיון דאינו טוען ברי וכמ"ש ה"ה בפרק ח"י דכל שאינה טוענת ברי אפילו נשאת תצא כל היכא דליכא תרי רובי ודין הולד הוי כדין האשה שנשאת וכמ"ש ה"ה ג"כ שם ודלא כמהרי"ט ז"ל באה"ע שכתב דאפי' באינה טוענת בחד רובא סגי להכשיר הולד דחשיב דיעבד:
כתב הכ"מ ז"ל האסופי שנמצא בעיר שיש בה כותים וכו' עד ורבינו לא נראו לו דבריהם ולפי זה כי אמר רב ל"ש אלא להחיותו בין לרוב ישראל בין למחצה על מחצה ע"כ. נ"ב בפירוש כ' רבינו בהלכות שבת פ"ב דכי קאמר רב להחיותו למחצה על מחצה קאי וכי פריך מחצה על מחצה למאי הלכתא היינו לשמואל דקאמר דאפי' ברוב עכו"ם מפקחין א"כ הוא מצוה להחיותו וא"כ מחצה על מחצה למאי הלכתא אפי' ברוב עכו"ם מצוה להחיותו וכ"כ רש"י יע"ש: