חידושים ומקורים מבעל מנחת חינוך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי יוסף באב"ד
פרק ה
הלכה ג
בכ"מ, היסח דעת מבואר שם. נ"ב כן מפורש להדיא בירושלמי ביומא פ"ג דפוס דעסא דף ז' דאפי' מתנמנם צריך קידוש ידים ורגלים ע"ש:
הלכה ד
לעזרה לעבודה. נ"ב עיין בלח"מ פ"ד מח"כ שהאריך בדברי הר"מ שבכאן ע"ש:
הלכה ה
וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים. נ"ב פשוט דבהטיל מים עבודתו מחוללת אבל באמת בגמ' יומא דף ל' משמע דוקא בשפשף אבל לא שפשף א"צ אף לכתחילה לקדש ידיו ועיין ב"י א"ח סי' ז' ובב"ח שם. ומ"מ לפסול עבודתו בלא שפשוף ודאי אינו פוסל וצ"ע למה השמיט רבינו זה:
הלכה ו
נטמאו ידיו מטבילן. נ"ב צ"ע דהא כתב רבינו פ"ח מהל' שאה"ט ה"ו דאין טומאת ידים במקדש ולמה כתב כאן דצריך להטביל אותם ודוק:
הלכה י
מאחד מכלי השרת. נ"ב עיין זבחים דף י"ט ע"ב. ועיין בכ"מ הל' י"ג פ"ז ועיין צ"ק:
בא"ד מכלי השרת. נ"ב דע דרבינו לא הביא דאין מקדשין מכנו והוא מבואר בזבחים דף ק"ב אע"פ שהוא כלי שרת עיי"ש ומעטיה קרא. וצ"ע על השמטת רבינו: