חידושים והגהות הגרי"ב על משנה תורה, הלכות דעות· רבי ישעיה פיק ברלין
פרק ו · הלכה ז
הרמב"ם פרק ו' מהלכות דעות דין ז' הרואה חבירו וכו' וכן תמיד חייב להוכיחו עד שיכהו החוטא ויאמר לו אני שומע. דברים הללו שסיים ויאמר לו אני שומע, לכאורה משולל המובן. ובדקתי בשאר דפוסין איתא ויאמר לו איני שומע. גם זה נעדר קצת מובן על לב מבין. ויתכן לומר דהוי"ו של ויאמר וכו' היינו וי"ו המחלקת במקום או והכי פירושא או יאמר לו אני שומע, ובזה יעלה על נכון:
סוף הספר