חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי שביעית· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי
פרק ד · הלכה ד
א"ר יונה מתניתא במידל בה מתחלה פי' שלא הידל מעולם אלא עכשיו הוא מתחיל למידל ע"כ רשאי להידל שנים מן אחד ומה דתני דבית רבי במידל בה מכבר פי' שכבר הידל אחד מן שנים ע"כ אינו מידל בפעם שני אלא עוד אחד ונמצא דהוי שנים מן אחד:
אין תולין תוכין בתאנה ומפרש ואזיל מהו תוכין מייתי יחור מתאנה שטר ותולה בה ואמר הדא עבדת ואת לית את עבדת פי' דזהו לתש וסגולה שיתעבד האילן פירות ואסור הוא בשביעית למיעבד כן ופריך ולא כן תני אילן שהוא מנבל פירותיו עושין לו סגולה דסוקרין אותו בסיקרא ומטעינין אותו אבנים ומהבתין לי' דיעבוד וזהו סגולה שלא ישיר פירותיו [כדאיתא במס' מע"ש שזהו סגולה] אלמא דבשביעית מותר לעשות עניני סגולה להאילן ומשני דלא דמי דתמן הסגולה הוא דלא יתן פירותיו פי' דלא ישיר פירותיו והכא דהסגולה הוא דיצמח כל עיקר וזהו אסור בשביעית אפי' סגולות:
משלשה ועד תשעה היא מתניתא פי' אהא דתני במתניתין גבי בתולת השקמה דס"ל לר"י דגומם מעם הארץ או מגבי' עשרה טפחים הכונה דאף בפחות משלשה מותר כמו דמותר למעלה מעשרה כן נמי בפחות מג' ורק מג' ועד עשרה אסור דדרך לקוצצו שם וכן מוכח מסוגיא במס' ב"ב (דף פ' ע"ב) וגרסינן מג' ועד עשרה וכן גי' מהרא"פ זצ"ל וכן עיקר: