חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי שבועות· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי
פרק ו · הלכה ד
ר"א בשם ר"י. כל הסוגיא מבואר יפה במס' כתובות פ' שד"ג עיי"ש:
א"ר אבוה כך משיב רשב"ל לר"י ע"ד דתימר טענו שני מינין והודה באחד מכן דברי חכמים פטור והתנינן טענו חטים וקרקעות והודה לו בכלים וכפר בקרקעות בקרקעות וכפר בכלים כלים וכלים פטור כלים וקרקעות לא כ"ש. כצ"ל וזה פשוט. ולא ידעתי למה יגע הפ"מ ז"ל לפרש כפי שנדפס. דט"ס היא וצ"ל פטור:
כיני מתניתא כפר במקצת קרקעות פטור במקצת כלים חייב כצ"ל וטעות הדפוס דמוכח הוא כפי' הפ"מ ז"ל. וה"פ דאילו לפי דגרסינן בהמשנה הודה מקצת כלים חייב דמשמע מזה דהודיי' דכלים מחייב שבועה אכפירה דקרקעות. ובאמת ההודיי' דכלים אינו מחייב שבועה על הקרקעות משום דהוי טענו חטים ושעורין והודה באחד מהן אלא העיקר משום דשבועתו על הכפירה דכלים זוקק שבועה על הכפירה דקרקעות ושבועה גוררת שבועה דמיגו דנשבע על הכפירה דכלים זוקק שבועה על הכפירה דקרקעות ושבועה גוררת שבועה דמיגו דנשבע על הכפירה דכלים נשבע נמי על כפירה דקרקעות דהא השבועה גוררת שבועה אבל לא הכלים גוררים להקרקע. וא"כ צריך להיות כך לשון המשנה כפר במקצת כלים חייב והיא דשבועתו על הכפירה דכלים זוקקו שבועה על הקרקע אבל לא ההודיי' דכלים מגררו לשבועה על כפירה דקרקעות. משום דהוי חטים ושעורים ע"כ קאמר כיני מתניתא כפר במקצת קרקע פטור במקצת כלים חייב: