חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי שבועות· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי
פרק א · הלכה א
ר' אבין בשם ר' יוחנן תנינן תרתי כללין ולא דמיין דין לדין שבועות שתים שהן ארבע מביא ארבעה קרבנות בתמי' דהא ע"כ אינו מביא אך ב' קרבנות דהא לר' ישמעאל אינו חייב על לשעבר וע"כ דמהן לחיוב ומהן לפטור [כדאיתא בבבלי] מראות נגעים שנים שהן ארבעה מביא ב' קרבנות בתמי'. והא ע"כ במראות נגעים חייב ארבעה קרבנות. כדאיתא בבבלי. והא דומיא דמראות נגעים קתני מה התם כולהו לחיובא כו':
ר"א בשם ר' אבין פתר לה פתר חורין ר"ל לא כדר"א בשם ר"י דפריך משבועות אנגעים. ומוקים מתניתין בפשיטות כר"י דאינו מחייב על העתיד לבוא. ור"א בשם ר' אבין פריך משבועות אידועות הטומאה. שבועות שתים שהן ארבע ר"ע. דאיהו מחייב על לעתיד לבוא. ידיעות הטומא' [כצ"ל כדאיתא בפ"מ ז"ל ומוכרח היא] שנים שהן ארבע ר"י דאילו ר"ע לא ס"ל העלם מקדש. ע"ז פריך ר"ח קומי ר' יוסי ול"ל כר"י הא אפילו כר"ע אתיא הגם דר"ע לא ס"ל העלם מקדש אך העלם טומאה. הרי משכח"ל ג"כ שנים שהן ארבעה דהוא למלקות. כדאוקמי' בבבלי די"ל כר"ע ולמלקות בידיעות דהתראות. ואך דקפריך שם דלפ"ז לא משכח"ל אך שנים ולא ארבעה. ובירושלמי מבאר דמשכח"ל ארבעה שנים לכרת ושנים לקרבן בידיעה הוי לכרת ובהעלמה הוי לקרבן. והיינו דקאמר ידיעה והעלמה לקודש ידיעה והעלמה למקדש ותרויהו העלם טומאה אך משכח"ל שנים שהן ארבעה שנים ע"י ידיעה שהן ד' ע"י העלמה. וראיתי בריטב"א ז"ל במס' שבועות דף ד' ע"א דכתב שם די"ל שתים שהן ד' בשוגג לקרבן דהא אם קאי שתים שהן ד' על העלם מקדש פי' רש"י ז"ל דשתים כתיב ונעלם ממנו והוא טמא משמע שנתעלמה ממנו טומאה. ויש לרבות מן המקרא עוד שנים העלם מקדש וקודש ואע"פ שנתרבה מן המקרא והוא אבות מ"מ קרי לה שהן ד'. כמו כן י"ל על העלם טומאה של קודש ומקדש דלא כתיבי בהדיא בקרא אך מרבינן מקרא עיי"ש דקאי על העלם טומאה ואכל קודש. ואך דהגמ' מקשה מדסיפא לקרבן רישא נמי לקרבן עיי"ש אבל הירושלמי מוקי בפירוש כן ע"ז השיב ר' יוסי לר' חגי מהסיפא דמחניתין ברפ"ק דאיתא שם מפורש העלם מקדש וע"כ מאן אית לי' העלם מקדש לא ר' ישמעאל וא"כ היכי בעית לאוקמי כר"ע:
א"ר יוסי שאל יהושע בנו של ר"ע את ר"ע א"ל מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבע כו' יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא כו'. ומנין שמצטרפין זע"ז כו' אר"י בר"ב והיו אין כתיב כאן אלא והי' מלמד שאינן מצטרפין. הפ"מ ז"ל מגיה מלמד שהן מצטרפין. ובאמת א"צ להגיה אלא כמה פעמים נמצא בירושלמי תיבת שאינן. ומשמשין במקום שאינון בחיריק למשמעות שהם. וה"נ כן מלמד שאינון מצטרפין זע"ז. א"ל ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין הוא כמו אמר מר דהא דשאיל יהושע בנו של ר"ע ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא. לאו דמקשה למה לא אמרו אלא מראות נגעים שנים שהן ארבעה. ולא מסיק גם מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין. ז"א אלא דמקשה דיאמרו אך מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין ותו לא ולא יאמרו כלל מראות נגעים שנים שהן ארבעה וסגנון הלשון כך היא אמר לו ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומפרש הגמ' ואל יאמרו שנים שהן ארבעה א"ל. ר"ל דמפרש דאל יאמרו כלל שנים שהן ארבעה קא"ל. ר"ל דלא ישנה בלשון אבות ותולדות ולא דמקשה כמו בבבלי דלמה הזכיר שמותן כדפירש"י ז"ל ותוס' ז"ל עיי"ש וקאמר הגמ' מזה שמעינן מלמד שאינון זה למעלה מזה. כדאיתא בבבלי דף ו' ע"א ש"מ דשמיע לי' כולן לבהדי שאת מצטרף עיי"ש. ופריך הגמ' ויהא זה למעלה מזה. ר"ל דמקשה על התנא דידן דתני אבות ותילדות. ולמה באמת לא ס"ל שיהא זלמ"ז ומשני אם אומר את כן מצאת אומר הכהה טמא והכהה מן הכהה טמא והתורה אמרה והנה כהה הנגע הכהה טמא אבל הכהה מן הכהה טהור ואי ס"ד דזלמ"ז א"כ הוי קרום ביצה כהה דכהה מן הנגע דשאת. דהא סיד הוא כהה מן השאת וקרום ביצה כהה מן הסיד נמצא דקרום הוי כהה דכהה מן הנגע דשאת א"ו דאין זה למעלה מזה וע"כ אין לכל נגע אלא כהה אחד ששייך לו. ואין לאמר דזלמ"ז הוי באופן זה בהרת וסיד ושאת וקרום. א"כ לפ"ז י"ל דזלמ"ז ומ"מ אין לכל נגע אלא כהה אחד משום דסיד למעלה מן הנגע דשאת וקרום למטה מן שאת. ונמצא דאין לכל נגע אלא כהה אחד כהה מן הנגע דבהרת הוא סיד וכהה דהנגע דשאת הוא קרום לבד. ע"ז אמר ותיי כיי דמר ר"ח לשני מלכים ולשני אפרכין מלכו ש"ז גדול ממלכו של זה ואפרכו ש"ז מאפרכו ש"ז ואין אפרכו ש"ז גדול ממלכו ש"ז נמצא לפ"ז דסיד היא כהה מן שאת וע"כ הוי קרום כהה דכהה. וכן קאמר שמואל ג"כ דאין שגרירו ש"ז גדול ממלכו של זה. אר"א בר"י קומי ר"י מתניתא אמרה שאינן זלמ"ז. ר"ל הברייתא שמביא מוכח שאין זלמ"ז אם השאת כו'. ר"ל דזהו הברייתא דיליף שיש טפילה לבהרת מק"ו דשאת מה שאת שכהה מן הכהה שלה טהור יש לה מראה שני. בהרת שכהה מן הכהה שלה טמא לא כ"ש שיהי' לה מראה שני. א"כ מוכח דקרום הוא אחר שאת ולא סיד ע"כ כהה מן הכהה שלה טהור. א"ל ר' יוסי חמי מה אמר שני יש לה שלישי לא כ"ש ר"ל הא הברייתא קאמר דלפיכך הוי סיד שני לבהרת משום דיש לו שלישי וע"כ בשביל זה הוי שני לבהרת משום דחמור הוא משום זה דיש לו שלישי. ונמצא דלהברייתא הזאת הוי קרום שייך לבהרת ע"ז השיב לי' ר"א בר"י ומפרש לי' פי' הברייתא ומה חמית מימר פי' דה"פ הברייתא בהרת שכהה מן הכהה שלה טמא. הא דתני בהרת שכהה מן הכהה שלה טמא זו שאת מינה של שאת קרום ביצה. וה"פ דהברייתא בהרת שגבוה מן שאת ב' מעלות דקרום ביצה לגבי בהרת הוי כהה מן הכהה אבל לא כדבריך דסיד יש לו שלישי זו הקרום ז"א אלא הבהרת שכהה מן הכהה שלה טמא זו שאת וקרום ביצה דקרום הוי מינה של שאת ולא של בהרת: