חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי
פרק א · הלכה ד
ר"מ אמר ל"ת עליו חמץ על אכילתו ר"י אומר ל"ת ע"ח על עשייתו פי' דהירושלמי ס"ל כמו בש"ס דילן דף ה ע"א דאיתקש השבחת שאור לאכילת חמץ כדפי' רש"י ז"ל דזמן אחד הוא אמר רחמנא השבתת שאור ואכילת חמץ וע"כ מדס"ל לר"י דמשש ומעלה ד"ת לענין העשה כמו כן הו"ל לענין ל"ת דבל יראה וב"י כדאיתא לקמן פ' ת"נ ה"ד דלר"י משש ולמעלה ד"ת עובר בב"י ג"כ משש ומעלה וכן איתקש אכילת חמץ ג"כ להתשביתו וע"כ פי' הכתוב ל"ת ע"ח הוא ג"כ על זמן עשייתו וע"כ אית ליה לר"י דמשש ומעלה עובר על הכל בין על העשה דתשביתו ובין על הל"ת דב"י ובין על הל"ת דל"ת ע"ח ובין על העשה דמצה ולא חמץ וכדמסיק ר"י א"ל עשה ול"ת על אכילתו עשה ול"ת על ביעורו פי' משש ומעלה עובר על הכל בעשה ול"ת בין על אכילה בין על הביעור. כן שיטת הירושלמי דאיתקש הא דכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם. כי כל אוכל מחמצת וגו' לאו דווקא על שבעה ימים היקש אלא איתקש על הכל כל עיקר דין השבתת חמץ איתקש לאכילת חמץ וכן הוא שיטת הירושלמי בפ' ת"נ. משא"כ לשיטת הש"ס דילן אינו כן כמבואר בתוס' עיי"ש:
חבריא אמרין חמישות כר"י הקדישו מקודש עשאו תרומה אינו תרומה. הקדישו מוקדש הקדש דמים אע"פ שאין פודין את הקדשים להאכילן כי' ואינו שוה כלום להקדיש דמה יעשה הקדש בהקדש הזה דהא הוי איסור הנאה להקדש מ"מ כיון דלא הוי עדיין איסור הנאה בהדיוט דהא לגבי הדיוט ברשותי' קאי לע"ע בשעה חמישות ויש בידו כח להקדיש שפיר חל ההקדש דלא דמי לאיסור הנאה בעלמא דאין בידו להקדיש שאני התם דכיון דהוי איסור הנאה לאו ברשותי' קאי להקדיש משא"כ כאן דגבי ההדיוט הוי עדיין שלו שפיר מצי להקדיש ולא איכפית מה שאינו שוה כלום גבי הקדש דהא החבריא ס"ל לקמן בפ' כ"ש ה"ג דאיסור הנאה דינו כמו פחות משו"פ וכיון דקי"ל דהקדש חל על פחות משו"פ אע"פ דלא שוה פרוטה מ"א כיון שיש כח ביד המקדיש להקדיש שפיר חל ההקדש כדאיתא בתוס' ז"ל במס' גיטין דף י"ב ע"ב עיי"ש וא"כ כמו כן גבי איסור הנאה כיון דיש כח ביד המקדש להקדיש שפיר חל על איסור הנאה דלא גרע מפחות שו"פ דלא איכפית לן מה שאינו שוה דמים בהקדש. אבל עשאו תרומה אינו תרומה שלא ניתנו תרומה אלא לאכילה בלבד דהא קדושת התרומה נתקדש בקריאת שם תרומה על ב' דברים א' על איסור אכילה לזרים ב' על שמירת תרומה דמשמרת תרומות משום הכי בתרם תרומה טמאה חל קריאת שם תרומה על אכילת זרים דחולין טמאין מותרין לזרים וכיון שנתקדש בקריאת שם תרומה אסורה לזרים משא"כ הכא דלא חל הקריאות שם לשום דבר לא לאכילת זרים דהא אסור בלא"ה משום אכילת חמץ ולא לענין משמרת תרומה משום דכיון דקאזיל לאיבוד מותר לו לטמאות בידים דהא שורפין בע"פ תרומה טהורה עם הטמאה ולא חיישינן למשמרת תרומות כיון דקאזיל לאיבוד כדאיתא בכמה מקומות א"כ אין כאן מקום על קריאת שם תרומה ע"ז אמר להם ר' יוסי לא מסתברא דלא חילופין הקדישו אינו מוקדש שאין פודין את הקדשים כו' וע"כ כיון דהוי איסור הנאה להקדש לא חל ההקדש כיון שאינו שוה דמים להקדש ולא דמי למקדיש פחות משו"פ דחל ההקדש ז"א אליבא דר' יוסי דלשיטתיה בפ' כ"ש ה"ג הנ"ל פליג בהדיא עם חברייא וס"ל דלא דמי איסור הנאה לפחות משו"פ דפחות משו"פ איתא בתורת תשלומין משום דראוי להשלים עליו משא"כ איסור הנאה. עיי"ש. וע"כ לשיטתיה כיון דאיסור הנאה אינו שוה כלום להקדש על מה יחול ההקדש וע"כ אינו חל ההקדש משא"כ לענין תרומה הוא להיפוך דהא שפיר חל הקריאת שם תרומה משום המעלה דתרומה משום טהרה במעלה דמשמרת תרומות דאע"ג דקי"ל דהיכי דאזיל לאיבוד מותר לו לטמאותו ולשורפו בטמאה באחת בער"פ ה"נ בשביעית בשעה שהוא צריך שריפה מדאורייתא אבל בתחלת ששית דהוי שריפתו מדרבנן קי"ל במס' תרומות פ"ח דאסור לשורפו בב"א אלא שורפין זה בפ"ע וזה בפ"ע משום האי טעמא גופיה דטהורה היא ד"ת את הוא שגזרת עליה שריפה וכן איתא מפורש במס' תרומות פ"ח ה"ד הנ"ל לשון זה ממש טהורה היא ד"ת את הוא שגזרת עליה שריפה וע"כ אמר גם כאן לשון הזה ממש עשאו תרומה הר"ז תרומה דטהורה היא ד"ת את הוא שגזרת עליה שריפה וע"כ כ"ז ששריפתה הוא מדרבנן הוי טהורה ד"ת ומוזהר על שמירתה ע"כ שפיר חל שם קריאת תרומה עליה ועיין בתוס' ותמצא טעם בע"ה: