אור ברסלב

חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי פאה· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי

פרק ה · הלכה ג

הלכה ב

מחלפא שיטתין דרבנן תמן וכו'. פי' תמן קרי לברייתא דהמרב"ן וכן דרך הירושלמי בכ"מ:

וכא אינון אמרין הכין. במתני' דהמדל ס"ל דאין לו רשות בשל עניים:

ומשני תמן. במרבץ:

אי אפשר. כלומר א"א לו שלא להרביץ בשל עניים דכיון דמעשה ההרבצה מוכרח לשדהו א"א לו לעשות ההרבצה באופן שלא יזיק לעניים:

ברם הכא אפשר. הכא במדל אף דהוא מוכרח להדל אינו מוכרח להדל גם בשל עניים דאפשר לו להדל בשלו ולא בשל עניים ואה"נ דאם לא הי' אפשר לו להדל שלו אם לא שידל גם בשל עניים הי' מותר לו להדל הכל אף בחלק העניים אבל כיון דאפשר להדל בשלו בלבד אף שיהי' לו הפסד לא איכפת לן לפסידא דידי' וחיישינן טפי לפסידא דעניים. משא"כ במרבץ דאם ניחוש לפסידא דעניים יבטל מעיקר ההרבצה ע"כ מותר להרביץ [ומה דיכול ללקט ולהניח על גבי הגדר לא חשבי רבנן לאפשר דאין זה בגוף ההרבצה ודו"ק]:

ולמי הוא משלם. קאי על מתני' דלקמן ה"ד בעה"ב שהי' עובר וכו' כשיחזור לביתו ישלם ומיבעי למי ישלם:

אר"י לעניי אותה העיר. שנטל שם:

דלא כן מה אנן אמרין. כלומר בלא ר' יונה מה היינו אומרים פשיטא דלעניי אותה העיר משלם ומאי קמ"ל:

למדת הדין נצרכה. הא קמ"ל דסד"א דהא דקאמר ר"א ישלם הוא רק לצאת ידי שמים אבל בדין פטור הוא משום דהוה ממון שאין לו תובעין ורבנן דפליגי סברי דאף לצאת י"ש נמי פטור וכיון דלר"א הוא רק לצי"ש סגי שישלם אף לעניי עיר אחרת קמ"ל ר' יונה דמחויב לטרוח ולשלם לעניי אותה העיר דוקא דהא דלר"א מחוי' לשלם הוא ממדת הדין וע"כ במקום שנטל שם מחויב לשלם. וכן מוכח בבבלי חולין (קל ע"ב) דלר"א הוא ממדת הדין ועיין בשנו"א ז"ל:

תוכן העניינים

חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי פאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה