אור ברסלב

חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי ערלה· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי

פרק א · הלכה ג

הלכה ב

חזקיה שאל פחות מכאן כתלוש. ר"ל אם אינו מחזיק שיעורא דמחט חשוב כתלוש לענין גיטי נשים וכו' או דילמא דבפחות משיעור זה חשיב אינו יכול לחיות בנעקר אבל אינו חשוב כתלוש אלא כמחובר אמרין חזר חזקי' מן ההיא שאלה אמר ר' יונה מן הדא חזר בו ר"ל דיודעין אנו דחזר בו מן הדא דאר"י בשם ר' ינאי מכיון שיש כמחט של מיתון דבר ברי שיש לו שלש שנים לענין אם הי' ספק ערלה וע"ז שאל חזקי' אם בשהחזיק שליש מחט אם אמרין דבר ברי שיש לו שנה וכן ב' שלישי מחט דבר ברי שמחזיק ב' שנים וכיון דשאל חזקי' כן ע"כ דהדר בו מן האיבעיא הראשונה דאל"כ האיך שאל כן דהאיך ס"ד דפחות מן מחט חשוב כתלוש כיון שיש בו השרשה גדולה כזה של שנה ושל שנתים וע"כ דאין ספק דחשוב כמחובר רק דאינו יכול לחיות בלא עפר אבל לע"ע חשוב כמחובר וע"כ דמוכח דהדר בי' מהאיבעיא הראשונה ומסיק ר' יונה בטעמא דחזקי' דהדר בי' מן מילתי' חזר בי' ר"ל משום הדבר הזה גופא הדר בי' מהא גופא דאמר ר"י בשם ר' ינאי מכיון שיש בו כמחט דבר ברי שיש לו ג' שנים ור' יוסי ס"ל אפילו יש בו ג' שנים אין בו כמחט אלמא דשיעורא דמחט בעי משך שנים הרבה ג' שנים או יותר וא"כ ע"כ דאפילו בפחות משיעורא זה הוי ג"כ השרשה של כמה שנים. והאיך נחשיבהו לתלוש השרשה של כמה שנים:

אילן שנעקר ובו בריכה ובו ברכה. ר"ל דלא תיתני בריכה אלא ברכה דהשם שלו הוא ברכה משום דיש בו ברכה ממש והאיך שייך למיתני בריכה ר"ה בשם ר"י ובו בריכה ר"ל דגרסינן בריכה כדמפרש ר' מנא דגם בבני אדם יש ששמותיהן בריכה מגזרת בוא ברוך ה' גבי אליעזר עבד אברהם דלא קאמר בוא אליעזר אלא בוא ברוך ה' ונקרא אליעזר בשם ברוך וע"כ קוראין מגזרה זו שמות בני אדם בריכה על שם הברכה ממש דברכו לאליעזר עבד אברהם וע"כ הוי השם בריכה גם בבני אדם מגזרה זאת [ואצלינו נקראים ג"כ שמות בני אדם לזכר ברך ולנקיבה ברכה ממקור הזה שקראו לאליעזר עבד אברהם בשם ברוך על שם הברכה ממש] ועל כן נקראת ההברכת אילן בשם בריכה ג"כ על שם הברכה שבו ולא תצטרך להגי' המתניתין ולתני ברכה דהא קורין לשם בריכה ג"כ משום הברכה שבו:

ר' יוסי בשם ר' יוחנן שרשים אין בהם ממש. פי' אין בכוחם לפטור וסתמא קאמר אפי' סיפקה לזקינה דשרשי פטור דזקינה אינו פוטר אר"ז לר"י בפירוש שמעתנא מר"י או משיטתי' דאמר ר"י ר"ל משיטתי' דאמר בעלמא ותניא כוותי' דר' יוחנן דנטעו ואח"כ הקדישו חייב אע"פ שכעת השרשים משרישים ומפעפעין למקום מיוחד של פטור דהקדש עכ"ז אינו פוטר וע"כ אמרת משמו דר' יוחנן דשרשים אין בהם ממש לפטור אפילו בסיפקה לזקינה ומתניתין דידן כר' יהודא דס"ל דמתאחו עד שלא השרישו כדאמר לעיל ז"א דלא דמי הקדש לסיפקה לזקינה דבהקדש ראוי לפדותו משא"כ בזקינה וכן בסיפקה לצד העליון והתחתון ראוי לחשוב עלה משא"כ זקינה וחו"ל כמפורש לעיל סה"א ושם מבואר באריכות וקצר כאן וסמך על הא דלעיל כדרך הירושלמי בכ"מ:

ר' אבהו בשם ר' יוחנן אתרוג שחנט בשנת ערלה ויצא בשנת היתר וסיפקו לחבירו אפילו מוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור ר"ל גידולין הבאין מן פרי איסור מעלין את האיסור. ר"ל אע"פ דהגידולין הניתוסף הוי של היתר מ"מ אפילו מוסיף כמה אסורין משום שאין מבטלין גידולי היתר את האיסור מפני שהן גידולי פרי איסור ומסיק דלפ"ז בילדה שסיפקה לזקינה טהורה הילדה דהא עדיין לא הוי עלה פירות איסור וכיון שסיפקה מטהרה הזקינה להילדה שלא תיאסר לכתחלה כלל מן איסור ערלה דאין תימר לא טהרה אפילו מוסיף כמה אסור ולמה מסיק דאין גידולי איסור מעלין לה הא הגידולין גופייהו אסורין והו"ל למיתני סתם אפי' הוסיף כמה אסור. א"ו דהגידולין הנוסף מותרין משום דנובעים מהשרשי היתר אך דאסורין משום חלק האיסור שבהם מחניטה דשנות ערלה דאין לה ביטול. וע"ז קאמר ר"ז בשם רבנן אתרוג שחנט בשנת ערלה ויצא בשנת היתר אפילו הוסיף כמה אסור ולוקין עליו בכזית [ותיבת וסיפקו לחבירו מחק הגר"א ז"ל] ר"ל דכאן הגידולין ג"כ אסורין ע"כ אם יש בו כזית בס"ה לוקה וא"צ להיות כזית באיסור לבד הגידולין משום דהגידולין בעצמן ג"כ אסורין. ע"ז פריך ר' מיישא לר"ז דהא תרתין מילין הללו סתרי אהדדי דהתם אמרינן הטעם משום דאין הגידולין מעלין את האיסור משמע מזה דהגידולין בעצמן מותרין ולפ"ז צריך ללקות רק לפי חשבון ר"ל אם יש כזית מהעיקר לבד מהגידולין ע"ז משני לי' דלא דמי דהתם מיירי בסיפקו למקום פטור ע"כ הגידולין מותרין משא"כ הכא בדלא סיפקו למקום פטור הגם דהגידולין דכעת נובעים משרשים המותרין אבל הפרי האסורה שנובעים ממנה מבטל להיתר דהשרשים ונקרא חי מחמת עצמה ר"ל מן הפרי גופה ע"כ הגידולין ג"כ אסורין. וע"ז קאמר מעתה בניחותא ר"ל דמעתה דס"ל דבסיפקה אזלינן בתר השרשים ובלא סיפקה אזלינן בתר עיקר הפרי לפ"ז אם סיפק ממקום אחר אצלו ר"ל אל הפרי הזה שיצא בשנת היתר ונתגדלו פירות חדשים ולא מה שניתוסף הפרי הזה גופה דאז אין הפרי אוסר אלא אזלינן בתר השרשים ונמצא דמטהר הוא ע"י סיפוק את אחרים כמו בשסיפק הוא מאחר לא אזלינן בגידולין שנתחדשו בתר עיקר הפרי כיון דחי מחמת הסיפוק ולא מעיקר הפרי נטהר הוא מאחרים כן נמי בשסיפקו אחרים לו ר"ל אפילו סיפקו לגוף הפרי לא אזלינן בתר עיקר הפרי כיון דאינו חי מעיקר הפרי אלא מהשרשי' המותרין וכמו דמסיק מעתה אתרוג שחנט בשנת הערלה ויצא בשנת היתר וסיפקו לחבירו וחבירו בחבירו וכן חבירו שסיפקו לזה טהרו זה את זה ר"ל הוא שסיפקו לאחרים נטהרו הגידולין שנתחדשו וחבירו שסיפקו לו אח"כ נטהר ג"כ כמו דזה מטהר לזה כן נמי זה מטהר לזה דע"י סיפוק נטהרין הוא נטהר מאחרים ואחרים נטהרו מאתו הגם דהפרי עצמו אסור מפני חלק האיסור שיש בו אבל פרי חדשה שבאה ע"י הסיפוק שסיפקו להפרי הזה מותר:

לא סוף דבר בריכה אלא אפילו אילן. פי' בשנו"א ז"ל דה"ה בדינא דריש' באילן שנעקר ובו בריכה:

א"ר ירמי' תיפתר בשר בבשר. דמאי דפליגי באחד ומאה או בא' מס' הוא בשר בבשר אבל גבי תבלין מודו א"ר יוסי היא בשר בבשר היא שאר כל האסורין. פי' המהרא"פ ז"ל דלאו דוקא בשר בבשר דנותנין טעם גדול אלא ה"ה כל האסורין בעינן השיעור הזה דאמר רבי יוחנן כל האיסורין משערין אותן כאילו הוא בצל וקפלוט כן הגירסא במס' תרומות בירושלמי פ"ט ופריך מאי כדון פי' הגר"א ז"ל כיון דמשערינן כאילו כולו בצל וקפלוט ולא הטעם מהבצל והקפלוט אלא הבצל והקפלוט גופייהו אם כן במאי פליגי ומשני דבזה נחלקו כמה בצלים וקפלוטים בעינן לשיעורא דביטול מר סבר א' מששים ומר סבר א' ממאה והשתא מפרש הטעם דילפינן מזרוע בשלה דאמר רחמנא דבטל הזרוע מן האיל וילפינן מיני' לבעלמא מר סבר דהוא א' ממאה ומר סבר דהוא א' מששים ור"ח פליג וס"ל דאדרבה מדשרי רחמנא הכא הזרוע בשלה מן האיל מכלל דבעלמא בעינן שיעורא נפיש מזה דבעינן למר מאה ועוד ולמר ס' ועוד:

תוכן העניינים

חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי ערלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה