חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי
פרק ז · הלכה ט
ולא שיירתה בה כלום משל רשב"א אומר. צ"ל רשב"א אומר משל לשנים שהיו יושבין בקערה וכו':
אע"ג דרשב"א אמר זיבח קיטר ניסך בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת מודה שאם עבדה בעבודתה בעבודת הגבוה. ר"ל אם עבודתה היא עבודת הגבוה שהוא חייב על כל אחת ואחת דווקא אם דרכה בעבודה אחרת והוא עובדה בעבודת גבוה אינו חייב אלא אחת משא"כ באם גם עבודתה היא בעבודת הגבוה חייב על כל אחת ואחת דילפינן מן השתחוי' שיצא מן הכלל ללמד על הכלל לחלק כד מר ר"ש בשם ר"ז ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים פי' דר"ש בשם ר"ז יליף לחלק מן מקרא זה מן ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים ומוקי לה שהיא אזהרה לעובד עכו"ם בזביחה אע"פ שאין דרכה בכך כדאיתא במס' זבחים דף ק"ו נרא וא"כ זביחה בכלל היתה ולמה יצאת לחלק כדאיתא לקמן בה"י דר"ש בשם ר"ז יליף לחלק מהאי קרא [ולא מקרא דהשתחויה משום דהשתחוי' יצאת לצורך עצמה דאי לא כתיב השתחויה לא הוי ידעינן השתחוי' משום דאינו מעשה כדאיתא בירושלמי במס' נזיר פ"ו ה"א] א"ל פי' כד אמר ר"ש בשם ר"ז האי מימרא אמרי לי' רבנן מטינתה לקדשים תיבת מטינתה היא תיבה אחת ואיתא בירושלמי ב' פעמים בפ' נערה בה"א במס' כתובות מטינתה לההיא דתני ר"ש ב"י מטינתה לההיא דתני ר"ח להמשמעות דתגיע המתניתא הזה לפרשה לההיא תנא עי' שם וה"נ אמרו לי' רבנן דתגיע הפסוק הזה לפרשו לקדשים לענין שחוטי קדשים בחוץ:
רבב"ח בעי קומי רבי זעירה. לא תעבדם כלל לא תשתחוה להם פרט א"כ קשה מנין שאר עבודות דילמא השתחויה אין שאר עבודות לא דאין בכלל אלא מה שבפרט. ומשני ר"י לא תשתחוה לאל אחר חזר וכלל והוי כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט. רבי בון בר כהנא בעי קומי רבי הילא לא תעשון כן כלל זובח לאלהים יחרם פרט ר"ל דמקשה גם כן כי הא דרבי בון ב"ח קומי רבי זעירה ממקרא דל"ת כן [ואלו מקרא דלא תשתחוה לא מקשה דמשום דלצורך עצמו יצא משום שאינו מעשה כדאיתא במס' נזיר בירושלמי פ"ו ה"א עיי"ש] ומשני בלתי לה' לבדו חזר וכלל והוי כלל ופרט וכלל והכל בכלל. אך דהוא דומה לפרט. ופריך וריבה את המגפף והמנשק. א"ל לאיזה דבר נאמר השתחוי' לא ללמד על עצמו שאינו מעשה כן איתא במס' נזיר פ"ו דהאיך תרבה מגפף ומנשק דהא לא דמי לפרט דהפרט בזביחה הוא דבר שיש בו מעשה משא"כ גיפוף ונישוק דעקומת פ' לא הוי מעשה. והראי' דהא לפיכך יצאה השתחויה משום דאינו מעשה. וע"כ לא ילפינן מהשתחוי' דאינו כלל ופרט וכלל משום דלא יצא הפרט מן הכלל ללמד על הכלל משום דיצאה לצורך עצמו ולא ללמד על הכלל. והמגפף והמנשק אינן מעשה. ונשתרבב תיבת והמשתחוה במקום והמנשק מההיא דבסמוך וצריך להיות מגפף ומנשק. ופריך מנין לאומר לו אלי אתה שחייב מיתה הא לא הוי מעשה ג"כ ר"א בשם רבנן דתמן נפק"ל מפסוק וישתחוו וגו' ויאמרו וגו' ופריך דילמא צריך זיבח וקיטור ואמירה כדכתיב קרא ואי דבקרא כתיב שלשה פעמים לו ע"כ להפסיק הענין דאי ס"ד דבעינן דעביד כולהון הכי מיבע"ל למיכתב וישתחוו ויזבחו ויאמרו אלה וגו' מזה הי' משמע דעביד כולהון בב"א ומדכתב לכל עבודה ועבודה תיבת לו הוא ע"כ לאפסוקי הענין למימר לך דכל אחד ואחד חשוב עבודה בפ"ע ע"ז מסיק לחזק קושיתו דאמר ר' יוסי לא בא הכתוב אלא להזכיר גנותן של ישראל בתיבת לו ולא להפסיק מעבודה לעבודה וישתחוו לו ולא לגבוה ויזבחו לו ולא לגבוה ויאמרו לו ולא לגבוה. אם כן קשה דילמא עד דעביד כולהו בהדדי ע"ז משני מיי כדון נאמר כאן אמירה ונאמר אמירה במסית מה אמירה האמורה במסית עשה בה. אמירה כמעשה אף אמירה אמורה כאן עשה אמירה כמעשה:
התיב ר' אבא בר זימנא קומי רבי זעירה והא כתיב כל אשר לו סנפיר וקשקשת וכל אשר וכו' מעתה אין כאן כלל ופרט אלא ריבוים אלא בגין דכתיב וי"ו בתמי' ר"ל דהא קי"ל התם גבי סנפיר וקשקשת דדרשינן בריבוי ומיעוט ורבוי משום דכתיב במים במים ב' פעמים כדאיתא בכמה מקומות תני דבי ר"י במים במים ב' פעמים הוי רבוי ומיעוט וריבוי א"כ ל"ל הוי"ו הא בלא הוי"ו הוי ג"כ רבוי ומיעוט ע"ז אמר רבי יוחנן בר מרייא כל הן דאנא משכח וי"ו אנא מחיק ליה בתמיה ר"ל א"כ תקשי לך על כמה מקומות ל"ל הוי"ו יתורים [כדכתב הרמב"ן ז"ל על פסוק ואיה וצבעון ואנא דיש כמה ווי"ן מיותרין מובא בנו"י ז"ל. ע"ז משני ת"ר שמואל בר אבדומא תירוץ אחר הייתי אומר מה שבימים יהיו אסורין ומה שבגיגית ושבבורים יהו מותרין ת"ל וכל אשר במים ריבה ר"ל דבעינן עוד ריבוי ומיעוט לרבות אף שבגיגית ושבבורים דאי ממיעוט ורבוי קמא לא הייתי מרבה אלא חריצין ונעיצין כדאיתא במס' חולין דף ס"ו ע"א עיי"ש ע"כ כתב וי"ו להוסיף עוד רבוי ומיעוט לרבות מה שבגיגיות ושבבורין עיי' במס' חולין שם:
השתחוה לה מהו ר"ל אם חייב חטאת אם דמי לעקימת שפתיו מחלוקת ר"ע וחכמים או לא ר"י אמר הכל מודין בכפיפת קומה שהוא חייב. אפילו רבנן דפליגי עם ר"ע במגדף דעקימת שפתיו לא הוי מעשה מודו דבכפיפת קומה הוי מעשה. רשב"ל אמר במחלוקת מה בין המעלה והמוריד קומתו ומה בין המעלה והמוריד שפתותיו כצ"ל ותיבת ר"י אמר במחלוקת מיותר וטעות דמוכח הוא. אר"ז קריא מסייע לרשב"ל תורה אחת י"ל לעושה בשגגה אין לי אלא דבר שהיא מעשה המגדף והמשתחוה שאינן מעשה מנין ר"ל מנין לן לרבוי בכלל מעשה מגדף ומשתחוה כיון דבעינן מעשה גמור מנין לקצת מעשה מעשה זוטי כדאיתא בבבלי עיי' בתוס' ז"ל במס' סנהדרין דף ס"ה ע"א ד"ה מאן: