חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי
פרק ז · הלכה ו
רבב"ח בעי קומי ר"ז מה ראה ר' יוחנן לתפוש את האם ולהניח אשת האב ר"ל הא כתיב גבי אשת האב ערות אביך היא א"ל דהוא סבר כר"י דר"י דרש בזכר הכתוב מדבר כו' כו' ערות אשת אביך באשת אב הכתוב מדבר ערות אמך זו אמו שהיא אשת אביו רצה לומר כיון דהכתוב מדבר באשת אב דהא כתיב בסמוך ערות אשת אביך [ולפיכך נקט גבי ערות אשת אביך באשת אב הכתוב מדבר ולכאורה צ"ב מאי קמ"ל בזה הא מפורש כתיב אשת אביך אלא דמקדים לומר באשת אב הכתוב מדבר וכיון דבאשת אב הכתוב מדבר א"כ העיקר הוא שבא על אשת אביו וכדאיתא בבבלי דף נ"ד ומשמע בין אשת אביו שהיא אמו בין אשת אביו שאינה אמו אמו שאינה אשת אביו מנין עכ"ל הגמ'. והוא הכונה ג"כ כיון דמיירי באשת אביו ע"כ לא ידעינן על אמו שאינה אשת אביו דילמא קאי הכל על אשת אביו וע"ז קאמר הקרא ל"ת גם משום אמו] אמו שאינה אשת אביו מנין אע"ג דבעלמא היכי דלא כתיב אישות אפי' ארוסה בכלל כמו גבי אחותך בת אביך וגו' [עיי' במס' יבמות דף כ"ב ע"ב ועיי' ברש"י ז"ל במס' סנהדרין דף נ"ד ד"ה ת"ל ערות אביך וגו'] אבל הכא כבר כתיב אישות באמו דהא אשת אביך משמע בין אשת אביו שהיא אמו בין אשת אביו שאינה אמו. וכיון דכתיב אישות באמו. א"כ אמו שאינה אשת אביו מנין ע"ז קאמר אמך היא ל"ת ערותה. מה עביד לה ר"ע כיון דדריש ערות אביך ג"כ על אשת אביך כדמסיק בסמוך א"כ תרי קראי ל"ל. ומשני פתר לה לאח"מ פי' דחד קרא מיבע"ל לאח"מ ופריך מנ"ל לר"י על לאח"מ ומשני ערות אביך בין בחיים בין לאח"מ. והשתא מביא הגמ' הא דר"ע ומסיק להברייתא ר"ע דרש ערות אביך באשת אב הכתוב מדבר ערות אמך זו אמו שהיא אשת אביו אמו שאינה אשת אביו מנין אמך היא לא תגלה ערותה ע"כ הברייתא [ומה דמסיק אח"כ מה עביד לה ר"י פתר לה לאח"מ ול"ל לר"ע כן מיותר ונשתרבב התיבות הללו מהא דלעיל כמצוי בירושלמי כן לפעמים] והיינו דר"י סבירא ליה כר"י דמיבעיא לי' דערות אביך היא על לאחר מיתה. אך דקשה על ר' יהודא דמנ"ל על אמו שאינה אשת אביו כיון דהאי אמך היא מבעיא לי' דאינו חייב אלא משום אמו א"כ מנ"ל דאמו שאינה אשת אביו. ומה מבאר הגמ' בסמוך דמביא ברייתא. ערות אביך וערות אמך מה אביך כ"ש אביך בין לעונש בק לאזהרה אף אמך כ"ש אמך בין לעונש בין לאזהרה ר"ל דכל עיקר דבעינן למילף על אמו שאינה אשת אביו משום דכבר כתיב אישות באמו אבל על אביו שיהא בעל אמו לא בעינן למילף כלל דהא לא כתיב גבי' אישות וכ"ש אביו כל שהוא ר"ל בין שהוא בעל אמו בין שאינו בעל אמו. כן נמי אמו בין שהיא אשת אביו בין שאינה אשת אביו. וכן לגבי עונש לא נמצא אמו כלל וילפינן לה בברייתא המובא בבבלי בג"ש נאמר ערות אביך ל"ת באזהרה ונאמר להלן ע"א גילה בעונש מה כאן עשאה כו' עיי"ש. והיינו דקאמר מה אביך כל שהוא אביך בין לעונש בין לאזהרה אף אמך כ"ש אמך בין לעונש בין לאזהרה ר"ל כ"ש אביך כל אופן שהוא אביך בין שהוא בעל אמו או לא כן נמי באמו בין שהיא אשת אביך או לא בין לעונש בין לאזהרה. ע"ז קאמר הגמ' לא מסתברא דבעינן האי דרשא למידרש אהן קרייא אלא ר"י דל"ל אמו שהיא אשת אביו ר"ל דלא שייך אליבי' הדרש דלעיל זו אמו אשת אביו אמו שאינה אשת אביו מנין אמך היא ז"א אליבא דר"י דהא היא מיבעיא לי' דאינו חייב אלא משום אמו בלבד ע"כ צריך להדרש הזה למידרש. ערות אביך וערות אמך מה אביו כ"ש אביו בין לעונש בין לאזהרה אף אמו כ"ש אמו בין לעונש בין לאזהרה ר"ל כ"ש אביך ואמך בין אם האב הוא בעל אמו או לא או דאמו היא אשת אביו או לא. אר"ז הדא אמרה למידין מג"ש אפילו מופנה מצד אחד כדאיתא בפי' רש"י ז"ל דף נ"ד ע"א ת"ל ערות אביו גילה דהא מופנה ל"ש עיי"ש וע"כ הוי מופנה מצ"א. ע"ז אמר לי' ר"י לית דא פשיטא על דר"ע דהא ר"ע סבירא לי' דלא בעינן מופנה כלל. והברייתא אולי ס"ל דלא בעינן אף מופנה מצד אחד כלל:
רבי ירמיה בעי הבא על אמו מהו שיהא חייב עלי' משום אשת איש. פי' דרבי ירמי' מיבעיא ליה אליבא דרבי יהודא אם דפוטר משום אשת אב או אף משום אשת איש. דלהת"ק פשיטא דחייב אף משום אשת איש ומיירי בפנויה כדאוקים לעיל אך מיבעיא לי' לר' יהודא. ע"ז קאמר תא חמי אילו אחרי בא עליה חייב משום אשת איש ובנה אינו חייב עליה משום אשת איש בתמיה דלמה גרע בנה מאחר. ע"ז התיב ר' יוסי הרי חורגה הרי הוא אינו חייב עליה משים אשת איש ובנה חייב עלי' משום אשת איש בתמי' דתני אף בשאר עריות כן פי' דגרסינן בתוספתא ר' יהודא אומר הבא על האם אינו חייב אלא משום אם בלבד וכן הי' ר' יהודא אומר הבא על אשת האב אינו חייב אלא משום אשת אב בלבד פירש ולא משום אשת איש א"כ היכי תימר הכי עדיף בנה מאיש אחר והא הרי כשבא עלי' חורגה הוא בן בעלה דהיא אשת אביו אינו חייב משום אשת איש אליבא דר' יהודא. וכי גרע בנה דיהא חייב משום אשת איש. דיהא כאחר בא עלי' ומביא ראי' דבחורגה אינו קייב משום אשת איש דתני אף בשאר עריות כן ר"ל דהא תנינן בתוספתא גבי רי"א הבא על אמו אינו חייב אלא משום אם בלבד וכן הי' רי"א הבא על אשת אביו אינו חייב אלא משום אשת אב בלבד ולא משום אשת איש א"כ הרי בפירוש תנינן דאף בשאר עריות כן ומביא ראי' מחורגה דפטור ג"כ מאשת איש וכי בנה גרע מחורגה ותיבת אינו חייב שייך לחורגה כדאיתא מפורש בתוספתא ומוכח כן וכיון דמסיק אף בשאר כל העריות ס"ל לר"י כן ע"ז מסיק חמותו וא"א את תופשו משום חמותו כלתו וא"א את תופשו משום כלתו כמו אשת אב ואשת איש. ע"ז שאל אחותו וא"א גם כאן את תופשו משום אחותו ולא משום א"א ז"א דוקא באשת אב וא"א חמותו וא"א כלתו וא"א דהתם אין שם לאיסור קל במקום איסור חמור ולא חלל איסור דא"א שהיא בחנק לנגד אשת אב וחמותו וכלתו דהם בסקילה. א"נ היכי דב' איסורין שוין את תופש שם ראשון שם אחד כדאיתא לקמן בסמוך. משא"כ באחותו ואשת איש דאשת איש חמור מאחותו דאחותו בכרת ואשת איש בחנק א"כ אתה מבריחו מן החמורה ומקנתרו בקלה וזה לית יכיל. והראי' דתני הבא על אחותו [וזהו סיפא דההיא תוספתא] והיא בת אשת אביו חייב עלי' משום אחותו ומשום בת אשת אביו ר"י בר"י אומר אינו חייב אלא משום אחותו בלבד משום שם אחד בלבד וכן הבא על כלתו והיא אשת איש אלמא דבאחותו לא מצינו דידחה איסור אשת איש אלא גבי כלתו אבל אחותו אינו מדחה אלא איסור דדמי לה דהיא בת אשת אביו. משא"כ כלתו מדחה אף איסור דאשת איש ולא פטר ר"י אף בשאר כל העריות אלא באשת אב ואשת איש וחמותו וכלתו וא"א אבל באחותו לא מדחה אשת איש אלא מה דדמי לה אחותו ובת אשת אביו ולפיכך גבי אחותו מביא הציור אחותו ובת אשת אביו ולא אחותו ואשת איש כמו גבי כלתו. והשתא קאמר הגמ' ר"י ר"א בשם ר"י אתיא דר"י בר"י כשיטת ר"י אביו כמה דר"י תופש שם ראשון כן ר"י בר"י תופש שם ראשון דלענין אחותו ובת אשת אביו דשני האיסורין שווין. דס"ל לר"י בר"י דאת תופש שם ראשון הוא בשיטת ר"י אביו גבי אם אשת אביו דהתם נמי איסורין שוין סבירא לי' לר' יהודא דאת תופש שם ראשון [ולא שייך לענין כלתו דהא הוא משום דאין איסור קל קל על איסור חמור] ע"ז קאמר חזר ר"י ר"א בשם ר"י לית לר"י בר"י בשיטת ר"י אביו דתמן גבי אמו אשת אביו יכול למיסבר אף כרבנן משום דהתם משכח"ל ב' האיסורין זה בל"ז ע"כ שפיר כששניהן שוין חייב על שתיהן משא"כ איסור בת אשת אביו לא משכח"ל אלא באחותו על כרחך סבירא ליה לר"י בר"י דאינו חייב אלא משום אחותו בלבד. והסוגיא הזאת סבירא ליה לר' יהודא דהוא לאו משום דרשא דאמך היא אליבא דר"י וגם בבבלי דף נ"ג ע"ב איכא ג"כ אוקימתות אחירות בטעמא דר"י. ור' ירמי' ר"א בשם ר"י מוקמי טעמא דר' יהודא משום דבב' איסורין שווין אינו חייב אלא אחת ותופש שם הראשון א"נ יליף כל האיסורין וכל העריות מגזה"כ דאמו ואשת אביו דתופש את שם הראשון כמו כן כל העריות וכ"כ בס' מ"י ז"ל וראיתי בנו"י ז"ל דמגי' ומחליף השורות ומגי' הרבה בסוגיא הזאת ולדברינו הסוגיא הזאת כפשוטו ומובן מאוד אך תיבת אינו חייב דגרסינן לגבי בנה צריך להיות גבי חורגה ומוכח היא דהא בפירוש ס"ל להתוספתא דגבי חורגה אינו חייב משום אשת איש ודבר ברור ומוכח הוא: