אור ברסלב

חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי נזיר· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי

פרק א · הלכה א

פרק א

כתיב איש וגו' אלא מכאן שכינוי נדרים כנדרים או השבע מה ת"ל שבועה אלא מכאן שכינוי שבועה כשבועה גריש רישא דנדרים קדמיתא עד דמטי אשכח תני ר' ישמעאל. פי' דזה גרסינן במס' נדרים פ"ק ודבר זה מצוי כמה פעמים בירושלמי עי' בירושלמי במס' יומא פ"ג עי"ש ודוק:

תני כל כינויי נזירות כנזירות ולוקין עליהן אע"ג דר' יוחנן אמר אין לוקין על האיסרות מודה הוא הכא שהוא לוקה אע"ג דר"ש אמר אינו מביא קרבן מודה הוא הכא שהוא לוקה. פי' דהנה במתני' תני כל כינוי והכונה הוא דמכוין לתרתי לכינוין ולידות כדאיתא בש"ס דילן והידות הוא האומר אהא או אהא נוה ומכאן ואילך כינוין והחילוק שבין ידות לכינוין הוא דיד נקרא כל שלא גמר דיבורו שאומר אהא ולא אמר מה יהיה אך כשהנזיר עובר לפניו מוכח טפי דדעתו הוא שיהיה נזיר הילכך אע"ג דספק נזירות להקל אבל גבי ידות הוי נזיר וכ"כ הרא"ש ז"ל בפירושו דהטעם דידות הוא משום דמוכח טפי דאדעתא דנזירות הוא ולא הוי כספק נזירות והנה במתני' תנינן ג' בבות ידות וכינוין ונזירות סתמא כגון באומר הריני מסלסל הריני מכלכל דלא הוי לא כינוין ולא ידות כדאיתא בתוס' ז"ל דף ב' ע"א ד"ה הריני והנ"מ בין ידות להריני מסלסל הריני מכלכל והריני כזה דהתם בהריני מסלסל בתפוס בשערו כדאיתא בגמ' הרי הוא גמר דיבורו רק אנן מפרשינן לדיבוריה אבל ידות הרי לא גמר דיבורו רק אמר אהא כלומר אהיה ומה יהיה לא אמר משא"כ במסלסל הרי קאמר אהיה מסלסל הרי גמר דיבורו והגיד מה שיהיה ואנן מפרשינן דיבורו והרי הדיבור יוצא מפיו ורק צריך פירוש ואנן מפרשינן ליה משא"כ באומר אהא בשנזיר עובר לפניו חשוב יד דהא לא גמר דיבורו מה יהיה וכן אפילו כשגמר דיבורו ואמר אהי' נאה חשוב נמי יד כדאיתא בתוס' ז"ל ד"ה או עי"ש ואע"ג דגמר דיבורו ואמר מה שיהיה הרי לא קאמר בפיו שיהיה מסלסל מכלכל דשייך לנזירות אלא דתפס בשערו ואמר בפה רק שיהיה נאה דאינו מעשה הנזירות דמעשה הנזירות הוא שער ושילוח פרע וצפרים משא"כ נאה אינו ממעשה הנזירות ע"כ נקרא ג"כ יד וכ"ז לשיטת הש"ס דילן דמוקמינן אהא נאה בתפוס בשערו אבל בנזיר עובר לפניו לא מהני וכדאיתא בתוס' ז"ל והרא"ש ז"ל ובהריני כזה בנזיר עובר לפניו לפיכך הוי אהא נאה יד והריני כזה הוי נזירות גמורה משא"כ לשיטת הירושלמי דמוקמינן הריני כזה בתפוס בשערו והכונה שיהא כזה שיש לו שער אע"פ שלא אמר בפה מעשה נזירות אלא התפיסה בשערו הוי כאילו הוא אמר בפה הריני לגדל שער וא"כ לפ"ז באומר אהא נאה ותפוס בשערו הרי כמו שאמר הריני כזה דלא חשוב יד רק נזירות גמורה וה"נ יהי' חשוב נזירות גמורה כשאומר אהא נאה כשתפוס בשערו והוי כאמר אהא נאה בהשערות והא כמו בשאמר הריני כזה הרי הכונה שהריני כזה שיש לו שער וה"נ הכונה אהיה נאה כזה שיש לו שער ולשיטת הירושלמי בתפוס בשערו הוי כאילו אמר בפיו וא"כ קשה אמאי קרי ליה ידות כיון שאמר אהיה נאה הרי גמר דיבורו ואמר בפירוש מה שיהיה ומה שתפוס בשערו הרי הגיד שיהיה נאה בהשערות והוי כאילו הגיד הריני כזה שיש לו שערות ואין נזיר עובר לפניו רק תפוס בשערו וע"פ הדברים הללו יתבאר בע"ה הסוגיא הזאת תני כל כינויי נזירות כנזירות והכונה הוא על כינוין וידות וקאי על כל המשנה כמו דבמשנה מתחיל בכינוין והכונה ידות ג"כ ואע"ג דר"ש אמר אינו מביא קרבן פי' דר"ש דס"ל לקמן בפ"ב הלכה ח' עי"ש בסוגיא דפליגי ר"ש ור"י דר"ש ס"ל דספק נזירות להחמיר רק דאינו מביא קרבן ור"י ס"ל דספק נזירות להקל ע"ז קאמרינן הכא דבידות בין ר"י ובין ר"ש מודין דהגם דלר"י ספק נזירות להקל וכן לר"ש דאפילו דהוי להחמיר מ"מ אינו מביא קרבן מ"מ בידות מודין כדאיתא בהרא"ש ז"ל דבידות כיון דמוכח טפי דאדעתא דנזירות קאמר לא הוי כספק נזירות להקל ופריך מה אנן קיימין אם במתכוין ליזור כו' שמעון בר בא בשם ר' יוחנן בשהיו נזירין עוברין לפניו ואמר נוה צ"ל אהא וכן מוכח דהא קמיירי באהא ומפרש איזה ספק הוא דהא ידות הוא דהוי ספק נזירות רק דאינו ככל ספק נזירות להקל משום דמוכח טפי אנזירות כדכתב הרא"ש ז"ל הנ"ל וע"כ קאמרינן דאף ר"י ור"ש מודים בידות וע"כ מפרש איזה ספק הוא יש לומר בשהיה נזיר עובר לפניו ואמר אהא ומפרש מה וזה מלעיג עליהן או אהיה כמותן [והוא"ו של וזה מיותר כמובן] ע"כ הוי ספק מה וזה אם מלעיג עליהן או שרוצה להיות כמותן וריבר"ב בשם שמואל מפרש ספק אחר הלואי אהיה כמותן כלומר לא דמקבל עליו להיות כמותן אלא אומר מי יתן לי שאוכל להיות כמותן אבל לא אוכל או אהיה נזיר דהכונה שמקבל עליו להיות כמותן והיינו דקאמר או אהא נאוה נזיר תיבת נוה מיותר כמובן ושייך קודם מה אנן קיימין וה"פ נוה מה אנן קיימין אם כשאמר נוה היינו קדמייתא פי' כיון שאמר אהא נאה א"כ למה נקט תרתי בבא במתני' כדאיתא בתוס' ז"ל דלפיכך נקט האומר אהא הר"ז נזיר אהא נאוה הר"ז נזיר ונקט תרתי זימני הר"ז נזיר ולמה לא נקט בחד בבא האומר אהא ואהא נוה הר"ז נזיר משום דבאהא נאוה מיירי דתפוס בשערו ואהא דרישא מיירי בנזיר עובר לפניו וע"כ פריך א"כ היינו קדמייתא וליכא לפרש כפי' המפרשים ז"ל היינו קדמייתא דהא כבר תני אהא ומ"ש בדאמר אהא נאה זה קשה לפרש הא כבר כתב הרא"ש ז"ל דבאומר אהא נאה גרע טפי עי"ש וא"כ צריך לאשמעינן דהוי יד אלא ע"כ כדברינו היינו קדמייתא ולמה נקט תרי בבי ולמה הוי בבא אחריתי ואם בשתפוס בשערו כדפירשו התוס' ז"ל דלפיכך נקט תרי בבי משום דתרי טעמי נינהו רישא בשנזיר עובר לפניו וסיפא בתפוס בשערו והתנינן הריני כזה ומר ריבר"ח בשתפוס בשערו והוא אמר כזה פי' כיון דבאמר כזה מיירי כשאין נזיר עובר לפניו רק תפוס בשערו ואמר הריני כזה דפירושו הריני כזה שיש לו שער וא"כ כיון דתפוס בשערו ואמר אהיה נוה הרי משמע דאהי' נוה בזה השער וא"כ קשה האיך הוי יד הא כמו שאמר הריני כזה ובתפוס בשערו מפרשינן הריני כזה שיש לו שער אע"פ שלא אמר מעשה נזירות וא"כ בשאמר אהיה נאוה והוא תפוס בשערו ע"כ שרצונו להיות נאוה בשער הזה שלא יגלחנו ואע"פ דלא אמר מעשה נזירות אלא כן אנן קיימין באומר אין נאה כזה ולא באומר אהא נאה אלא אין נאה והוא תפוס בשערו ויש לפרש דאין נאה כזה השער שמגודל בפשיטות או דרוצה להיות נאוה בשער הזה ואמר אין נאה בעולם כשער הזה שהוא נאה וע"כ כיון דמוכח טפי דלנזירות הוא דקאמר ע"כ הוי יד כדאיתא ברא"ש ז"ל ודוק:

הריני כזה אר"י בר"ח בתפוש בשערו והוא אמר הריני כזה. פי' הריני כזה שיש לו גידול שער דהוא נזיר ודוק:

הריני מסלסל הריני מכלכל כאומר הריני מן המסלסלין כו'. הסוגיא הזאת חמורה הק"ע ז"ל מגי' בגירסא אחרת והפ"מ ז"ל פירש דהרי עלי לשלח פרע דקתני במתני' הכונה דאמר לכולהו דקתני במתני' הרי עלי לשלח פרע הריני מסלסל ומכלכל וזה דוחק דא"כ אימא נמי דצריך שיאמר הריני כזה והריני מסלסל ומכלכל והרי עלי לשלח פרע דהא קתני כולהו בחד בבא דקתני על כולם הר"ז נזיר ונראה לפענ"ד דה"פ דסדר הגמ' הוא כך דהגמ' מפרש דיבור המתחיל דכולה מתני' והתחיל מכל הבבא הריני כזה דקתני במתני' ומפרש ריבר"ח בשתפוס בשערו ואח"כ מתחיל הריני מסלסל דתני במתני' כאומר הריני כו' ואח"כ מתחיל הרי עלי לשלח פרע ואח"כ מתחיל הרי עלי ציפורין דהנה במתני' תנינן הריני מסלסל הריני מכלכל בלשון הריני וגבי שילוח פרע תנינן לשון הרי עלי לשלח פרע ולמה לא תני לכולהו באופן אחד הרי עלי לסלסל ולכלכל או הריני משלח פרע ולמה שינה התנא גבי סילסול נקט לשון הריני וגבי שילוח לשון הרי עלי הוא משום דשילוח פרע הוא לשון נזירות כדכתיב גדל פרע א"כ אפילו אמר לשון הרי עלי לשלח פרע הרי קיבל עליו נזירות משא"כ באומר הרי עלי לסלסל ולכלכל דלא מצינו לשון זה בנזירות וצריכין אנחנו לפרש דהעונה הוא שיהא נזיר ע"ז אין אנו מפרשין כן אלא אמרינן שרוצה לסלסל שערותיו בפשיטות כמו אמתא דרבי דאמרה לההוא גברא עד מתי אתה מסלסל בשערותיך ולא הי' נזיר רק באומר הריני מסלסל הריני מכלכל הוי באומר הריני מן המסלסלין הריני מן המכלכלין והכונה שיהא מן אותן שמסלסלין ומכלכלין והוא רוצה להיות כמותן והכונה שלו על הנזירין שהמה מסלסלין ומכלכלין ע"כ מפרש הגמ' כאומר הריני מן המסלסלין מן המכלכלין והוי כאומר הריני כזה אבל אם אמר הרי עלי לסלסל ולכלכל דלא משמע שיהא כזה לאו כלום הוא אלא קיבל עליו להיות מסלסל אבל לא שיהי' מן המסלסלין וגבי סילסול לא מהני לשון הרי עלי רק דוקא באומר אדרבה שלא אסלסל דקיבל עליו שלא לסלסל יותר מל' יום אלא ל' יום ע"כ דכונתו על נזירות אבל בשאמר הריני מסלסל ומכלכל דכונתו שיהא מן אותן המסלסלין ע"כ דאין כונתו על פחות מל' יום אלא ל' יום כדת נזירות והוי כאילו אמר בהדיא שיהא מסלסל לא פחות מל' יום אלא ל' יום כדת נזירות דהא פשיטא דכונתו הוא על נזירות שיהא מן המסלסלין והוא הנזירין ואין צזירות פחותה מל' יום והיינו דקמפרש מתני' הריני מסלסל כאומר הריני מן המסלסלין מן המכלכלין וכונתו דהריני מסלסל ומכלכל כאומר לא אסלסל פחות מל' יום אלא ל' יום דהא אין כונתו בסילסול פשוט וע"כ אין נזירות פחותה מל' יום והוי כסתם נזירות והיינו דווקא באומר לשון הריני מסלסל כו' דאז פשיטא דאין כונתו לסילסול פשוט משום דכונתו להיות מן המסלסלין משא"כ באומר הרי עלי לסלסל לא משמע דיהא מן המסלסלין אלא דכונתו על סילסול פשוט ורק באומר הרי עלי שלא לסלסל ולא לכלכל וכונתו שלא יהא יותר מל' יום אז ע"כ כונתו על נזירות דכיון דלא פירש זמן עד כמה לא יסלסל ע"כ כונתו על יותר מל' יום דסתם נזירות ל' יום [והא דנקט גבי הריני מסלסל כאומר לא אסלסל פחות מל' יום וגבי הרי עלי שלא לסלסל כאומר לא אסלסל יותר אלא ל' יום משום דסתם נזירות ל' יום וגבי הריני דקאמר הריני מסלסל אמרינן דמסלסל לא פחות מל' יום כדין סתם נזירות משא"כ בהרי עלי דקאמר לא אסלסל ליכא למימר דלא יסלסל לא יהי' פחות מל' יום ז"א דמקבל שיהא סילסול שייך דלא יהי' פחות מל' יום אבל במקבל דלא יסלסל לא שייך דלא יהא פחות מל' יום כלומר דל' יום לא יסלסל ולא שייך ל' יום רק דיסלסל ל' יום] והשתא מתחיל הרי עלי לשלח פרע ומפרש כל המתני' האיך צריך להיות סדר קבלת הנזירות בלשון הריני ובלשון הרי עלי ומפרש ואזיל הריני מסלסל מכלכל הרי עלי שלא אסלסל ושלא אכלכל דבזה שייך נמי הרי עלי גם גבי סילסול והרי עלי לשלח פרע כן הוא סדר דקבלת הנזירות:

רשב" אמר משום נזיר טמא מביא עוף כו' מ"ט דרבנן נעשה כמתנדב ציפורין לבד"ה מ"ט דר"מ נעשה כמתנדב אשם לבד"ה. פי' דבנזיר טמא איכא צפורין ואשם ע"כ קאמר ר"מ דלא אמרינן דלבד"ה קאמר דכמו באשם דבודאי לא שייך דמקדיש האשם נזיר לבד"ה משום דאשם לא בא בנדבה כמו כן לא הקדיש הציפרין לבד"ה אע"ג דציפרין יש לומר דלבד"ה קאמר מ"מ כיון דשייך צפורין גבי נזיר אמרינן דליהוי נזיר קאמר ולפ"ז הו"א הנ"מ דפליגי ר"מ ורבנן היינו דווקא גבי ציפורין משא"כ בהרי עלי אשם מודין רבנן לר"מ דנזירות קאמר ומזה עושה ר"מ הוכחה אבל באמת אינו כן אלא דר"מ ורבנן פליגי ג"כ בהרי עלי אשם דהא דסברי רבנן דנעשה כמתנדב ציפורין לבד"ה לאו משום דבשביל זה לא הוי נזיר דאמרינן דציפורין לבד"ה קיבל עליו ז"א אלא הטעם דרבנן משום דס"ל דלא אמרינן דבשביל שנזיר טמא מביא אשם בשביל זה יהא נזיר זה לא ס"ל והא דקאמרי באומר הרי עלי צפורין דמתנדב לבד"ה קאמר הוא לאו דבשביל זה לא הוי נזיר ז"א אלא דנזיר לא הוי משום דס"ל דלא שייך למימר דבשביל שמצותו בנזיר שנטמא מביא צפורין ע"כ כונתו ע"ז זה אין סברא דהא אינו מקבל עליו נזירות דטומאה והא דאמרי רבנן דנעשה כמתנדב צפורין לבד"ה לומר לך דחייב להביא ציפרין לנדבה [כמו שכ' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה עי"ש] וקושטא קאמר דמחייב להביא ציפורין לנדבה אבל לאו משום זה ס"ל דלא הוי נזיר ז"א אלא הא דלא הוי נזיר הוא משום דס"ל דבשביל שמצותו בנזיר טמא מביא צפורין בשביל זה לא הוי נזיר וע"כ קאמר מה נפיק מביניהון כלומר מאי דינא עוד נפיק מביניהון ומפרש דגם באומר הרי עלי אשם ג"כ נפיק מביניהון ע"ד דר"מ פשיטא מאחר כלומר בשביל שאינן מתנדבין אשם לבד"ה נזיר וע"ד דרבנן דס"ל מאחר כלומר בשביל שמצינו בנזיר טמא מביא אשם בשביל זה אינו נזיר פטור מכל ורק בצפרין מביא צפרי נדבה אבל לענין נזירות אפילו באומר הרי עלי אשם ג"כ אינו נזיר דאינו נזיר בשביל שמצינו בנזיר טמא מביא אשם ודוק:

תוכן העניינים

חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי נזיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה