חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי
פרק ב · הלכה ב
ולמה לא תנינן שבועה שלא אוכל לך מותר. בגין דתנינן כו' פי' המפרשים ז"ל לא הבנתי ונראה לענ"ד דה"פ דהנה בפ"ק במתניתין בה' ה' פליגי ת"ק ור"י באומר קרבן אי הוי כהקרבן או כקרבן דלרבנן הוי כקרבן ואסור ולר"י מותר כהקרבן ומסיק בסיפא שם הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור ופירש בתוס' ז"ל דמאי קמ"ל בשלמא הקרבן קמ"ל דלא הוי כהאי קרבן וכן עיקר דינא כקרבן אבל קרבן מאי קמ"ל ותירצו ז"ל דקמ"ל דדווקא דקאמר קרבן שאוכל לך אבל אמר לא אוכל לך לא אמרינן קרבן יהא לפיכך לא אוכל לך עיי"ש והנה במשנה דידן גרסינן בבבלי קרבן לא אוכל לך הקרבן שאוכל לך לא קרבן לא אוכל לך מותר ומוקי בבבלי המתניתין ע"כ כר"מ פי' הת"ק דר"י דאי ר"י הא לא שאני ליה בין הקרבן בין קרבן ולמה תני הקרבן שאוכל לך מותר אפילו קרבן שאוכל לך נמי מותר עיי"ש אבל בירושלמי גרסינן במתניתין קרבן שאוכל לך מותר א"כ ע"כ מתניתין אתיא כר"י ולכאורה יש לאמר מדוע בשבועה שלא אוכל לך אמרינן דה"ק באיסור שבועה לפיכך לא אוכל לך ולמה לא נומר כן גבי קרבן לא אוכל לך ואמאי מותר ז"א דהא אפילו קרבן שאוכל לך נמי תני במתניתן דמותר משום דלר"י קרבן הוי כמו הקרבן אבל קשה הא רבנן לא פליגי אר"י רק אם קרבן הוי כקרבן או כהקרבן אבל עכ"פ אפילו לרבנן דס"ל דקרבן הוי כקרבן ס"ל נמי באומר קרבן לא אוכל לך מותר ולא אמרינן כקרבן הוא לפיכך לא אוכל לך כמו שכתוב התוס' ז"ל הנ"ל א"כ גבי שבועה נמי נימא הכי והיינו דמקשה ולמה לא תנינן שבועה שלא אוכל לך מותר [וא"ל דס"ל להאי תנא דאמרינן כן כקרבן ובאיסור שבועה לפיכך לא אוכל לך ואי הוי אמר מפורש כקרבן לא אוכל לך נמי הי' אסור ז"א דעכ"פ לרבנן באומר כקרבן לא אוכל לך מותר כמו שכתוב התוס' ז"ל הנ"ל וא"כ למה סתם רבי הדין הזה בשבועה דנראה דליכא פלוגתא הו"ל למיתני לכל הפחות דפלוגתא דרבנן והאי תנא הוא] ומשני אלא בגין דתנינן חומר בשבועות מבנדרים והוי באמת אף בזה ג"כ חומר בשבועות מבנדרים [מלבד חומרא דשבועה והשבועה וקרבן כקרבן] דסברין מימר שבועה לא אוכל לך דברי חכמים אסור כלומר אפילו לדברי חכמים אסור דאף בזו חומר בשבועות מבנדרים לפיכך לא תנינן ודוק:
מה הטבה רשות כו' לא היוצא מפי שמים ומר בהקדש כן ר' יוסי בשם ר' הילא שכן אדם מקדיש סוכתו לשמים פי' דלפיכך ע"כ חל נדרים אאיסורין ולא שבועות כדאיתא לעיל בפ"ק נדרים חלין על איסורין ואין שבועות חלין על איסורין הוא מה"ט דהא אדם יש להקדיש בקונם לשמים את כל האיסורין שיש לו כגון אם יש לו בשר טריפה ונבילה יכול להקדישן לבד"ה דהא הוי מותר בהנאה ופשיטא שחל ההקדש עליהן [למ"ד פודין את הקדשים להאכיל כו' וכן אפילו למ"ד אין פודין כו' ועי' בדברינו בירושלמי בפ"ק דמס' פסחים עיי"ש] וכיון שחל ההקדש עליהן ויכול לאסור עליו בקונם לשמים על כרחך פשיטא דיכול לאסור על עצמו בקונם והא דקאמר שכן אדם מקדיש סוכתו לשמים משום דקאי על הא דקונם סוכה שאינו עושה על כן קאמר הטעם שכן אדם מקדיש סוכתו לשמים אבל אין הכי נמי דה"ה דחל קונם על איסורין מה"ט: