חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי נדה· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי
פרק א · הלכה א
ר"א בעי מתניתין דלא כב"ש כו' אמר ר"י אין לית היא כשמאי אפילו כהלל לית היא ולא מודה הילל כו' שטף של גשמים עובר בו שהוא טהור. שמאי אומר הדא אשה ע"י שרגילה במ"ר עשו אותה כמבוי שהוא מתכבד ושטף של גשמים פי' דמביא טעם דע"כ מודה הילל במבוי ששטף של גשמים כו' שהוא טהור דהא זה גופא הפלוגתא דשמאי והלל דשמאי ס"ל דמדמינן האשה למבוי ששטף של גשמים כו' שהוא טהור וב"ה ס"ל דלא מדמינן האשה למבוי ששטף ש"ג אבל עכ"פ במבוי ששטף ש"ג עוברת בו לית פלוגתא כלל דהא מילתא דפשיטא הוא עד שב"ש ילפינן אשה מזה א"כ קשיא גם להלל המתניתין דתני סתם שנמצא במבוי הא הו"ל לחלק בין מבוי למבוי:
רבי יודן בעי בדקה חלוקה בשחרית כו' פשיטא חלוקה אינו טמא אלא עד שעת בדיקה כו' כלום את מטמא גופה אלא משום חלוקה פי' כיון דנטמאה החלוקה בשביל זה גזרו רבנן טומאה על חלוקה וכההיא דאיתא בתוס' ז"ל (דף נח) בטעמא דר"נ דכל דבר דלא מקבל טומאה אינו מקבל כתמים הוא משום זה כיון דהדבר דהכתם עליו טהור לא גזרו על האשה עיי"ש: