חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי מעשר שני· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי
פרק ד · הלכה ג
מה אנן קיימין אם כשאמר לו צא ופדה לי שלוחו הוא כו' אלא כי אנן קיימין כשאמר לו פדה לי משלך פדה לך משלי. פי' שנותן לו המעות במתנה והוי המעות של אחרים ויכול האחר לפדות בעד הבעה"ב והיינו פדה לי משלך וכן אם נתן הבעה"ב הפירות לאחר יכול הבעה"ב לפדות בשביל האחר כמו בסיפא בהיה עומד בגורן וזה נקרא פדה לך משלי ר"ל לפדות עבורך ממעות שלי כן מבואר בשנו"א ז"ל:
מה אנן קיימין אם בגדולה זכתה בסימנין אם בקטנה קטן זכה. כאן מגי' הגר"א ז"ל הא דסמוך ר"י בר"ב בשם רשבר"י פתר לה בשיטת אפיוטות דתנינן תמן אפיוטות מקחן מקח כו' אמר ריב"ש קומי ר"י תיפתר כמ"ד הקטן תורה ר"ל אבל למ"ד דאין הקטן תורם משום דכתיב איש כדאיתא ברפ"ק דמס' תרומות ה"נ אין הקטן יכול לפדות משום דכתיב איש גבי פדיון מע"ש ואם גאל יגאל איש ממעשרו א"ל אפילו כמ"ד אין הקטן תורם קטן זכה פי' מדאוריית' דלא כריבר"ב בשם רשבר"י דהוא מתורת אפיוטות דהוא מדרבנן דהיכי אתא גברא דרבנן ויפדה מע"ש דאורייתא וגם אצ"ל לדידיה דאתיא כמ"ד הקטן תורם ויש לו כח לתרום ולפדות דהוי לזה גברא מדאורייתא כמבואר כ"ז במס' נדה דף מ"ו ע"ב ז"א דאפילו למ"ד אין הקטן תורם בתרומה דאורייתא מ"מ לענין פדי' קטן שפיר דמי דהא יש זכי' לקטן מדאורייתא כמבואר במס' גיטין דף ס"ד ע"ב בתוס' ז"ל ד"ה שאני דלמ"ד יש זכי' לקטן הוא מדאורייתא ופריך ע"ד דרבנן דתמן ניחא דתמן אמרין בשם רנב"י כל שנותנים כו' ר"ה אמר כשם שזכה לעצמו כן זכה לאחרים הכל מודין שאין מתנתו מתנה דכתיב כי יתן איש כו' ואין מתנת קטן מתנה חברייא בשם ר' יוסי מעתה אפילו לעצמו לא יזכה דכתיב אל רעהו רעהו כמותו ברם כרבנן דהכא ומפרש ואזיל מי הוא רבנן דהכא דברי חכמים ר"י ב"פ בשם ר"י ריב"א בשם ר"י לעולם אין גזילו גזל גמור עד שיביא ב' שערות כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק וה"פ דניחא ע"ד דרבנן דתמן דס"ל דיש זכיה לקטן אף לזכות לאחרים משא"כ לרבנן דהכא קשה דהיכי תימר דיש זכיה לקטן מדאורייתא הא רבנן דהכא ס"ל דאין זכי' לקטן להקנות לאחרים אלא ע"כ דאתיא כתירוצא דריבר"ב בשם רשבר"י דירדו לה בשיטת אפיוטות דהוי מדרבנן ואין לומר דהיכי אתא גברא דרבנן ומוציא מע"ש בפדיון מע"ש דאורייתא ז"א דס"ל ע"כ כמ"ד קטן תורם דלא קפדינן על גברא דאורייתא בתרומה ומע"ש דלא בעינן בזה דוקא איש וכנ"ל והשתא פריך והתנינן אבל אינו מזכה. לא ע"י בנו ובתו הקטנים ולא ע"י עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו וכתב הגר"א ז"ל בכי"ק בגליון פי' משום לזכות לאחרים ומשני דר"י אמר דוקא שאין בהן דעת עכ"ל ז"ל פי' דמקשה מהא דתנינן אבל אינו מזכה לא ע"י בנו ובתו הקטנים מפני שידן כידו משמע דכל עיקר החסרון הוא משום דהוי בנו ובתו ומשום דהוי ידן כידו אבל בקטן וקטנה דעלמא דאינן בנו ובתו שפיר מזכה על ידן א"כ קשיא על רבנן דהכא דהוא ר' יוחנן דס"ל דאינו מזכה לאחרים ע"ז משני רבנן דקסרין אמרין כאן בקטן שיש בו דעת כאן בקטן שאין בו דעת פי' דמתני' מיירי בקטן שיש בו דעת ע"כ אינו מזכה דווקא בבנו ובתו אבל בקטן דעלמא מזכה משא"כ ר' יוחנן מיירי בקטן שאין בו דעת ע"כ אינו מזכה על ידו אפילו בקטן דעלמא:
בראשונה היו עושין כן במעות. פי' דהי' כל אחד מזכה המעות לאחר שיפדה בהן המעשר בשבילו דהוא פדה לי משלך ולאחר הפדיון אם לא ירצה להחזיר לו הרשות בידו דאינו נותן מתנה ע"מ להחזיר אלא נותן למי שסומך דעתו עליו שיחזיר לו מעצמו משרבו הרמאין שעשהכל אחד א"ע שיסמוך חבירו דעתו עליו והי' נוטל המעות ומבריח התקינו שהבעה"ב יתן לו הפירות ויפדה במעותיו דהוא פדה לך משלי כנזכר לעיל ואעפ"כ הי' נוטלין ואוכלין אותן אע"פ שקשה יותר לאכול הפירות מלהבריח המעות מ"מ הי' עושין כן והעיזו פניהם לנגד מי שסמך דעתו עליהן ואכלו הפירות התקינו שלא יזכה להן בידן המעות או הפירות אלא מזכה להן אחד מעשרה לקרקע פי' דהי' משכיר להם את מקומו וכן משמע בתוספתא וא"כ היו הפירות מונחין ברשות הבעלים ולא העיזו פניהם לילך לרשות הבעה"ב שסמך דעתו עליהם מעיקרא ליטול ולאכול:
ר' אינייא בר סיסיי סלק גבי ר' יונה א"ל אפרוק לך בהדא סילעא. ר"ל דר' אינייא שאל לר"י אם יתן לו הסלע הזה במתנה לפדות עבורו המע"ש ואמר ר' יונה אי בעי מינס נסא פי' אי בעי ר' אינייא יכול ליטלו לעצמו ולאחר הפדיון חזר ר' יונה ונסיב לי' מיניה וע"ז אמר ר' יונה דלאו משום דע"פ הדין צריך ליתן במתנה גמורה בלאו סמיכת דעת אבל אי סמך דעתו שיחזור לו אסור ז"א אלא דרשאי ליתן למי שסומך דעתו עליו שיחזיר לו רק דצריך ליתן לו במתנה גמורה שלא ע"מ להחזיר ורק שסומך דעתו שיחזיר לו דאנא דיהבית לר' אינייא הוא משום שהיה לי השערית דעתי' שיחזיר לי ומשום סמיכת הדעת שיחזיר לי ע"כ נתתי לו: