אור ברסלב

חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי מגילה· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי

פרק א · הלכה ט

הלכה ז

אמר ר"ל מ"ד לרעץ נתנה התורה עי"ן מעשה ניסים. עיי' בס' בירת מגדל עוז מהגאון ר' יעקב עמדין ז"ל בחלק עליית הכתיבה עמוד ד' שמבאר ענין זה בארוכה ומביא תבנית האותיות ותמונת שקל הקודש עיי"ש:

ריב"ז אמר ריב"ל שאל ולמה לי נן אמרין. יש בספרים כו' שהספרים נכתבין בשני דפין ותפילין ומזוזות אינן נכתבין אלא בדף אחד. ר"ל דבספרים נכתבים פרשה אחת בב' דפין ורשאי לחלוק העור בב' דפין ואילו הפרשה שבתפילין ומזוזות אין לחלקם בב' דפין ולפ"ז הקושיא לא הוי שום חומר וקל בזה יותר מבזה דאיזה מדריגה משובחת ומעולה יותר אם ב' דפים או דף אחת ע"ז התיב ר' יצחק בריה דר"ח כתובה דרבה ר"ל דיש נפ"מ במעלות ומדריגות ברובה הכתיבה ר"ל בכתיבה הרבה איזה הכתיבה הוא רבה וגדול דמעלת ומדריגת הכתיבה של אותיות הגדולות הוא יותר בס"ת מן תומ"ז דבס"ת כותבין פרשה אחת על ב' עורות בב' דפים ואילו בתומ"ז אין כותבין בב' עורות בב' דפים וממילא הכתב של ס"ת רבה ונמצא דיש מעלה בס"ת מן תומ"ז בכתב דרבה דאם ירצה לעשות בתומ"ז כתב רבה כמו בס"ת אי אפשי ע"ז אמרין חבריא קומי ר' מנא נאמר דף אחד בשני עורות ר"ל אף אנו נאמר דאף במזוזה יכול לכתוב כתב רבה כמו בס"ת ע"י שיעשה הדף אחד בשני עורות וה"ה ג' או ד' עורות ויעשה כתב רבה כמו בס"ת לית היא דרבה ר"ל לפ"ז לא יהי' רבה הכתב של ס"ת ע"ז אמר לון שכן אפילו ספרים אינן נכתבין כן ע"כ שפיר פריך בהא דיש מעלה בס"ת יותר מתומ"ז בכתיבה רבה. תולין בספרים ואין תולין בתומ"ז פי' הר"נ ז"ל בתשו' סי' ל"ט דפריך הגמ' והא איכא עוד נפ"מ בין ספרים לתומ"ז דבספרים תולין ואין תולין במזוזה ע"ז משני ספרים שכתבן כתפילין וכמזוזות אין תולין בהם תפילין שכתבן כספרים תולין בהן דזה אינו משום חומר בתומ"ז ומפני קל שבספרים ז"א דהא דתולין בספרים משום דכתיבתן גסה ואפשר לתלות ובמזוזה הא דאין תולין משום דכתיבתן דקה אבל אי הי' כותב תומ"ז בעור גדול ככתב ס"ת גם בתומ"ז תולין כן פי' הר"נ ז"ל וזה מסתעיא לפירושינו. ומ"ש הפ"מ ז"ל כתובה הוא שם עיר כדאיתא בפ"ג דברכות באמת גרסינן ר"י ברי' דרב הוה בתובה ר"ל דאיקלע לעיר תובה ולא כתובה בכ"ף אלא בבי"ת עיי"ש לפי נושא הענין:

ר"ז בשם ר"א הי' כותב אלה עם עם אם היתה הפרשה עשוי' כן כשר. פי' המפרשים ז"ל לא הבנתי ובל"ס שיש כאן איזה ט"ס:

עירב את האותיות. ר"ל דבוקין מ"ד כשר מלמטן פי' הרשב"א ז"ל בתשו' סי' תרי"א אם נדבק מלמעלן פסול מפני שעד שלא נעשה אות נפסלה צורתה והילכך אם בא לגרור הרי הוא כחק תוכות ופסול שלא נעשה אות מעולם עד עכשיו שהוא גוררו אבל כשנדבקו מלמטה כגון ארצינו תפארתינו אחר שנגמרה צורת האות הוא שנדבקה ומתחלתה כשירה היתה ואם בא עכשיו לגוררו אין זה כחק תוכות והילכך אפילו אינו גורר כל שהוא יכול לגרור כשר כר"ז דאמר כל הראוי לבילה כו' אבל ארצך תפארתך שהכ"ף דבוקה באמצעית רגלה עם התיו בהא איכא ספיקא דאיכא למימר דאף היא אינה אות עד שיגמור רגל שבה לגמרי ופסול ואיכא למימר דאינו אלא כלמטה וכשר כך נראה לי עכ"ל הרשב"א ז"ל:

ר"ז ר"ח בשם רב ואם הי' כגון אני ה' אלקיכם מותר. ושאל למה מפני שהן שלש תיבות ר"ל והוי כעין שורה ולא חשוכ כתלוי' או מפני שיש בו חול ר"ל דלת חשיב תלוי' תיבה השני' משום דהיא שייך להראשונה ואך הראשונה הוי תלוי' אבל התיבה שלאחריה ששייך אחריה לא חשיב תו תלוי' כיון שתיבה הראשונה היא חול דמותר לתלותה וע"כ ה' אלהיכם ששייך לה לא חשיב תו כתלוי':

ר"ש ק"ז בשם רחב"י אפילו שתי יריעות. ר"ל דאפילו האמצע יהי' בין ב' יריעות ולא מיבעיא אם הגלילה היא באמצע מקום שלם שאין תפור בו ב' יריעות אלא אפילו במקום שב' יריעות נתפרין מותר ג"כ לגלול ע"ז פליג ר"ז שמואל בר שילת משמי' כהנא ובלבד מקום התפר ר"ל דלא כדבריך דס"ל אפילו במקום שבין ב' יריעות ז"א אלא גולל דווקא במקום התפירה:

תוכן העניינים

חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי מגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה