אור ברסלב

חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי

פרק ה · הלכה א

פרק ה

במה הוא מתחייב לה לא כן כו' אינו חייב ליתן לו. וה"נ כשכותב לה שחייב לה אע"פ שאינו חייב לה. ומשני רוצה הוא ליתן כמה ולקרות חתנו של פלוני ושוה אצלו זאת ונשתעבד בעד זה ע"ז פריך עד כדון בשפסק מן האירוסין אבל בשפסק מן הנישואין א"כ לא שייך למימר דשוה לו מה שנקרא חתנו של פלוני על מה שראוי לו להיות חתנו של פלוני דהא כבר נראה להיות חתנו של פלוני ומשני רוצה ליתן כמה בתשמישה שהוא ערב פי' שיהא תשמיש שלה ערב לה פי' דגרסינן במס' סוטה בירושלמי פ"ד ה"ד ההיא דאתיא לקמי' דר' יוחנן א"ל נאנסתי א"ל ולא ערב לך בסוף א"ל ואם יטבול אדם אצבעו בדבש ויתננה לתוך פיו ביוה"כ שמא אינו רע לו ובסוף אינו ערב וקיבלה עיי"ש פי' דנקרא באונס אינו ערב ע"כ אף שהאשה משועבדת לבעל לתשמיש וכופה ומשמשה בע"כ אבל התשמיש נקרא אינו ערב לה כשהוא בע"כ ע"כ רוצה הוא ליתן כמה בתשמישה שהוא ערב פי' שיהא התשמיש שלה ערב לה כלומר כדי שתהא מחבבתו ופריך עד כדון בשבעל לא בעל פי' אם מת קודם הביאה דקי"ל חיבת חופה קונה ומפני מה נתחייב ומשני רוצה הוא ליתן כמה בקנינו שהוסיף פי' דהא דקתני אם רוצה להוסיף אפילו מאה מנה יוסיף הוא לאו דכותב עיקר הקנין דכתובה ככל אדם ויהיבנא ליכי מוהר בחולייכי כסף זוזי מאתן ואח"כ מוסיף עוד ז"א אלא שכותב בגוף הכתובה ויהיבנא ליכי מוהר בתולייכי כסף זוזי מאה מנה וכ"כ הר"נ ז"ל דלפיכך קאמר הגמ' מ"ד קיצותא עבדי רבנן שלא לבייש את מי שאין לו עיי"ש וכ"כ כל הראשונים ז"ל עיי"ש דמה שאדם נותן מתנה לאשתו בעלמא אין זה ביוש למי שאין לו אבל עיקר קנין דאינו מתנה בעלמא אלא הוספה בגוף הכתובה וכתובה שלו עולה במעלות על יתר הכתובות של בנ"י והו"א דאסור לו להוסיף דקיצותא עבדי רבנן שלא לבייש את מי שאין לו קמ"ל דאעפ"כ שרי עיי"ש וע"כ קאמר דרוצה הוא ליתן כמה על קנינו שהוסיף פי' דהוי שבח ועילוי ונוהג סלסול בעצמו שניתוסף בעיקר הקנין של הכתובה ונכתב כתובה שלו דיהיבנא ליכי כסף זוזי מאה מנה והוי סלסול אצלו עד שבשביל זה צריך התנא לאשמעינן דשרי דהו"א דאסור משום דהוי ביוש למי שאין לו וע"כ בשביל הנאה זאת שניתוסף על קנינו וה"פ על קנינו שהוסיף שאינו משעבד א"ע בקנין חדש בקנין אחר אלא הוספה על קנין הראשון ע"כ נשתעבד ופריך לפ"ז אם פסק מן האירוסין פ"א וכתב כבר כסף זוזי מאה מנה או אלף זוזי ואח"כ כשרוצה להוסיף עוד מן הנישואין א"כ בזה האיך שייך למימר בשביל הסילסול שנוסף קנינו על כל הנשים הא כבר ניתוסף הכתובה שלו על כל הנשים א"כ באיזה סילסול נשתעבד דבזה אין נ"מ עוד אם ניתוסף על אלף זוז עוד זוז מה נ"מ בזה ופריך פסק מן האירוסין ופסק מן הנישואין ולקרות חתנו של פלוני בשביל הנאה שנראה לקרות חתנו של פלוני כבר הוא בראוי כלומר כבר הוא נראה וכשלא בעל תשמיש אין בו וקנין לא הוסיף דהא מאי נ"מ אם ניתוסף עוד דינר דהא הסילסול של הוספת קנין הי' לו כבר ומכאן ולהבא לא הוסיף קנין ובמה הנאה נשתעבד ומשני רוצה ליתן כמה שלא תחזור בה כו':

תני כשם שהבעל פוסק. פי' באמירה בעלמא כך האב פוסק באמירה בעלמא אלא שהבעל מזכה בכתב פי' אפילו בכתב ולא צריך לאמירה אלא כותב שטר בחזקת שהוא חייב לה כך וכך אע"פ שאינו חייב והאב אינו מזכה אלא בדברים אבל בכתב אם יכתוב בחזקת שהוא חייב לה ובאמת אינו חייב אינו מועיל וכדמסיק ובלבד דברים שהן נקנין באמירה כו' כמה אתה נותן לבתך כך וכך וכן משמע בר"נ ז"ל דבבעל מהני אמירה לשיטת הירושלמי בדברים כמו באב אלא ע"כ דקמ"ל דבבעל מהני כתב בלא אמירה אלא שכותב בחזקת שהוא חייב לה אע"פ שאינו חייב ומשתעבד דרוצה הוא ליתן כמה שלא תחזור וא"צ בבעל פסיקתא כמה אתה רוצה ליתן וכו' וא"צ לדבר בזה אלא כותב בחזקת שהוא חייב אבל האב אם לא הי' פסיקתא לא נשתעבד והעיקר השיעבוד באב הוא בפסיקתא ודוק:

ותייא כיי דמר ר"ח המשיא אשה לבני בבית זכה בבית ובלבד מן הנישואין הראשונים כו' את אמר האב פוסק על ידי בתו אפילו בוגרת. שאלה היא וקפשיט נשמעינה מן הדא האב פוסק ע"י בתו ולא אשה ע"י בתה ולא אח ע"י אחותו שניא היא אחותו בין שהיא בוגרת כו' וכא לא שניא בין שהיא נערה בין שהיא בוגרת. פי' דבברייתא בפירוש גרסינן אבל לא אשה ע"י בתה ולא אח ע"י אחותו אפי' קטנה כגי' הרב אלפס ז"ל א"כ מפורש דאפילו היא קטנה וכ"ש גדולה א"כ כמו בסיפא לא שניא בין נערה לבוגרת כן נמי ברישא לא שניא אצל אב. ע"ז מסיק ר' אבא קרטיגנא בעא אפילו אחר אמרין אפילו בוגרת אחרת וצ"ל ת' אחר הר' או נקודה אחר הר' והוא אחרת דבוגרת אחר אין לו שייכות דבוגרת הוי ל' נקבה וזה פשוט מאד וה"פ דגבי המשיא בנו בבית זכה בבית מן הנישואין הראשונים קי"ל דצריך שלא ישיא בן אחר קודם כדאיתא במס' ב"ב דף קמ"ד והוא שהשיאו ראשון וכן בשו"ע אה"ע סי' נ"ט בזה הל' ולא השיא בן זכר אחר קודם לו אבל אם השיא בן קודם לו לא זכה בבית ע"כ מבעיא אם גבי שטרי פסיקתא נמי דכוותיה דבעינן התנאי הזה שהשיאה ראשונה אבל אם השיא כבר בת אחת והיא אחרת לא קני שטרי פסיקתא א"ד ל"ש [וא"ל דשאני התם גבי המשיא בנו בבית קתני מפורש בנו הגדול משא"כ הכא דלא קתני בתו הגדולה ז"א דהא בירושלמי לא גרסינן המשיא בנו הגדול ואפ"ה בעינן שהשיאו ראשון] א"כ מבעיא לן האיך הדין גבי פסיקתא ע"ז מסיק אמרין אפילו בוגרת אחרת ומביא ראי' לזה נשמעינה מן הדא האב פוסק ע"י בתו ולא אשה ע"י בתה ולא אח ע"י אחותו כ"ש בוגרת אחרת פי' כמו דאמר לעיל דילפינן מסיפא לרישא כמו בסיפא דקתני אפילו קטנה וכ"ש בוגרת לא מהני הפיסוק כמו כן ברישא נמי דמהני הפיסוק בין קטנה בין גדולה במשמע כמו כן מסיק הכא כמו דבסיפא דקתני אבל לא אשה ע"י בתה ולא אח ע"י אחותו כ"ש בוגרת אחרת כמו כן ברישא נמי אפילו בוגרת אחרת דאל"כ ליפלוג ולתני בדידי' באב גופי' אימת פוסק כשלא פסק לאחרת אבל כשפסק לאחרת לא אלא ע"כ דבאב אין לחלק כלל רק באח ובאשה ע"י בתה והא דלא גרסינן לעיל נמי כן כ"ש בוגרת וכא לא שניא בין נערה בין בוגרת משום דשם גרסינן מפורש בברייתא אפילו קטנה ע"כ לא צריך הגמ' לחדש כ"ש בוגרת דהא כן מפורש בברייתא משא"כ הכא צריך הגמ' לחדש הכ"ש וע"כ לדינא אין נ"מ בשטרי פסיקתא אם השיאה ראשונה או שהשיא כבר בת והיא בוגרת אחרת אף למידת הדין כן תן בתך לפלוני ואתן לך כך וכך קח שדה פלוני ואני אתן לך כך וכך ואע"ג דקי"ל בחו"מ סי' קכ"ט בחומר למלוה להלות נלוה כי בטוח הוא ועשאו ע"פ חייב לשלם דהוי כנתערב ומכ"ש היכא דאמר תן לו ואני פורע וא"כ היכא דאמר תן שדך לפלוני בקנין ואני אשלם לך פשיטא דחייב וכשאומר תן בתך לפלוני ואני נותן לך כך וכך למה גרע מאומר תן חפץ זה לפלוני ואני אשלם לך ואותו פלוני הלך לדרכו פשיטא דחייב לשלם לו והכא כשאומר תן בתך לפלוני וקידשה אותו פלוני ואינו יכול להחזיר את בתו אליו למה פטור מלשלם לו הוא משום דאין זכות לאב ליקח בעד בתו רק כסף קידושין אבל לא שיווי המקח כמו שמבואר בדברינו בתוס' דזה הוי כמו מכירה דמוכר את בתו לאישות ולא מצינו רק שנתנה התורה זכות לאב למכור את בתו לאמה ומוכרה לשפחות אבל אין זכות לאב למכור את בתו לאישות וכן כשאומר לחבירו קח שדה פלוני ואני נותן לך כך וכך כיון שלא הוציא מזה כלום דקרקע בחזקת בעלים הוא ולא הפסידו ממון לא נשתעבד באמירה דידי' והוי כמו שפסקה האם ע"י בתה והאח ע"י אחותו דלא נשתעבד ומכאן ראי' גמורה למה שכתבנו לעיל דאין לאב זכות ליטול דמי שיווי המקח בעד בתו רק כסף קידושין לבד ודוק:

תוכן העניינים

חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה