חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי יומא· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי
פרק ה · הלכה ו
והוה ר"ז חדי בה סבר על דרבנן איתאמרת א"ל ומה בידך ועל דר"ש איתאמרת. כפי' הפ"מ ז"ל ולא דהקדיש דם לבד"ה ביניהן היא בין ר"א בשם ר"י ור"ח בשם ר"י ז"א אלא דר"ב מפרש דכל הפלוגתא דביניהון בין ר"ש ורבנן היא בהקדיש דם לבד"ה דאז ם"ל לר"ש דיש מעילה ורבנן ס"ל אין מעילה משא"כ בדם כפרה כו"ע ס"ל דאין מעילה וע"כ הוא הטעם כמו דאיתא בבבלי הוא לפני כפרה כלאחר כפרה מה לאחר כפרה אין בו מעילה משום שנעשית מצותו אף לפני כפרה אין בו מעילה דל"ל דהטעם הוא משום יכפר דאין לך בו אלא כפרת נפש בלבד ז"א דא"כ אף בהקדיש לבד"ה נמי נימא כן יכרת אין לך בו אלא כרת נפש בלבד דמ"ש דהא בשביל זה קאמר ר' בא ומה בידך ועל דר"ש איתאמרת אבל בין ר"א בשם ר"י ובין ר"ת בשם ר"י אין שום נפ"מ כלל דמאן דדריש יכפר אין לך אלא כפרת נפש ה"ה דדריש כל אוכליו יכרת אין לך אלא כרת נפש בלבד דמ"ש וע"כ קאמר דבין ר"א בשם ר"י ובין ר"ח בשם ר"י אין נפ"מ אלא דקאמר הקדיש דם לבד"ה ביניהון היא בין ר"מ ור"ש לרבנן דפליגי רק בקדשי בד"ה אבל בדם מזבח אף ר"ש מודה דאין בו מעילה ואי משום לכפר אין לך בו אלא כפרת נפש בלבד א"כ יקשה ג"כ מ"ש דם דקדשי בד"ה הא א"ל למימר נמי אין לך בו אלא כרת נפש בלבד אלא ע"כ דהטעם הוא דקדשי מזבח אמרינן לפני כפרה כלאחר כפרה מה לאחר כפרה אין בו מעילה אף לפני כפרה אין בו מעילה. ועי"ז יתפרש היטב מה דמסיק:
ר"ב בריה דרחב"ב כך משיבין חכמים לר"ש אלו מכרן שמא אינו תופס דמיהן מה ביניהן ומה בין דמיהן. פי' כיון דס"ל בבד"ה יש בו מעילה א"כ אפילו בקדשי מזבח יהא מעילה ואי משום לפני כפרה וכו' ז"א דאפילו לאחר כפרה למה אין בהם מעילה הרי בשביל שנעשית מצותו אינן קדשי ה' הגם שאין בהם צורך גבוה מ"מ למה לא יהיה קדושת דמים דהא אילו מכרן שמא אינו תופש דמיהן וכיון שנתפשו דמיהן להקדש א"כ מה לי הן מה לי דמיהן והא הן עצמם הקדש בד"ה דנפקי מקדושת הגוף ועיילי להקדש בד"ה דהא הדמים שלהם נתפשים לבד"ה וע"ז אמר ופליג על ההיא דאר"א יש מהן שאמרו לא נהנין ולא מועלין לפיכך אם מכרן אינו תופש דמיהן ויש מהם שאמרו לא נהנין ולא מועלין לפיכך אם מכרן תופש דמיהן פי' דפעם מצינו דאזלינן בתר לא נהנין ופעם לבתר לא מועלין כדמסיק דישון מזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין לפיכך אם מכרן אינו תופש דמיהן כיון דלא מועלין משום דנעשית מצותו ולא קרינן ביה קדשי ה' [כדפירש"י ז"ל במס' יומא דף כ' עיי"ש] ויצאו לחולין ואינו תופש דמיהן הדמים לא נהנין ולא מועלין לפיכך אם מכרן תופש דמיהן משום שאין נהנין ע"כ הוי הקדש ומ"מ אין בהם מעילה [ובימי חורפי אמרתי הסברא ע"ז משום דדמי כאילו חצר הקדש בעצמו זכה להקדש לשיטת הרמב"ן ז"ל ואין בו מעילה מטעמא דכתב הקצוה"ח ז"ל בסי' ר' משום דלא יכנס להקדש בקדושת הפה דאין מעילה אלא בשנתקדש בקדושת הפה אבל הקדיש ממילא אין בו מעילה וה"נ קדושת הפה שקדשה למזבח כבר נפקע לאחר שנעשית מצותו ונעשה הקדש בד"ה ממילא ע"כ אין בו מעילה] א"כ אליבא דר"א לא תלי זב"ז אלא פעם הוי חולין לבתר שנעשית מצותו ופעם לא הוי חולין רק אין מועלין וע"כ לא תלי התפשות דמים בהא דמעילה דאפילו בשנעשית מצותו נתפש הדמים משום לא נהנין מ"מ אין בו מעילה הגם דלא נפיק לחולין והוי קדושת בד"ה מ"מ אין בו מעילה ע"כ לר"א ל"ל דרבנן ישיבו לר"ש למה אין בו מעילה הא תופש את דמיו לאחר שנעשית מצותו דז"א דהא לא תלי זה בזה ודו"ק: