אור ברסלב

חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי

פרק י · הלכה א

פרק י

ולא יקנסו בה אצל הראשון אר"י משום ריח ערוה נגעו בה פי' ערוה דסוטה דאסורה לבעל ופריך מעתה לא תהא צריכה גט משני כו' רבנן דקיסרין בשם ר"ה כדי לברר איסורו של ראשון מובא ברשב"א ז"ל במכלתין דף פ"ט דהוא שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת א"א יוצאת בלא גט ולא יתלו בנישואי טעות משא"כ בשקידש כיון דמותרת לחזור ולא עבדה איסורא ולא קנסוה רבנן לחזור לראשון ע"כ א"צ גט ותלינן בקידושי טעות. ונמצא דסוגית הבבלי והירושלמי הכל אחד דהא דצריכה גט בנישואין ולא בקידושין הוא הכל תלי באסורה לחזור דבמקום דאסורה לחזור ע"כ כדי שיהא מבורר איסורה על הראשון עשאוה רבנן כא"א על הראשון כמו כשגירש הראשון ונשאה השני והוי א"א על הראשון ולאחר הגט מחזיר גרושתו משנשאת אבל במקום דמותרת לחזור והוא בקידושין לא אמרינן דהוי כמו שגירש זה ונשאה זו ולא הוי כמו א"א אלא תלוין בקידושי טעות וע"כ לפ"ז לשיטת ר"ה דהוא כמו מסקנת הבבלי לא הוי ממזר מן הראשון מדרבנן רק כשהחזירה קודם שגירש השני דהרי עשאוה רבנן כמו א"א של שני אבל לאחר שגירש השני אינה על הראשון רק כמחזיר גרושתו משנשאת ואינה רק ח"ל ומזה מוכיח הרמב"ם ז"ל בפ"י מה"ג דאין הולד ממזר מדרבנן. רק קודם שגירש השני משום דכל עיקר דעשאוה רבנן כמו א"א להצריכה גט ולא אמרינן דיתלו בנישואי טעות הוא כדי שיהא ברור איסורה על הראשון ע"כ עשאוה כא"א להצריכה גט ממילא הוי הולד ממזר מדרבנן מהראשון דחד טעמא הוא כיון דצריכה גט מן השני ממילא הולד ממזר מן הראשון וממילא אין ממזר אלא א"א משום דבעי גט אבל לאחר שגירש דהוי ח"ל מהכ"ת דיהא הולד ממזר ומנ"ל דגזרו רבנן על הולד גזירה חדשה הא באמת חדא גזירה הוא כיון דצריכה גט משני משום כדי לעשותה א"א על הראשון ממילא הוי הולד ממזר ומה שרצה במה"פ ז"ל לחלק בדין הזה בין הרמב"ם ז"ל והרמב"ן ז"ל ומפרש לדעת הרמב"ם ז"ל פי' לברר לידע אימת כו' ולפי דברינו אין כאן פלוגתא ועי"ז יתבאר מה דמסיק לקמן:

ניחא דולד ממזר מן השני ולד ממזר מן הראשון בתמי' ר"ב בשם ר"ז דר"ע הוא דר"ע אמר הבא על סוטתו הולד ממזר גרושתו משנשאת הולד ממזר פי' א"כ בין לטעמא דריח ערוה בין לטעמא דשמואל משום שנשאה בהיתר והוי כמו שגירש הראשון ונשאה זה הוי הולד ממזר. ר' יוסי בשם ר' הילא ד"ה הולד כשר פי' מדאורייתא ואך כגיטה כן ממזירה פי' דר"ה לטעמי' דס"ל דהא דצריכה גט הוא משום לברר איסורה על הראשון שתהי' אסורה על הראשון כמו א"א וכיון דעשאוה רבנן כמו א"א על הראשון ממילא הוי הולד ממזר כמו מא"א גמורה וחד מילתא הוא ולא גזירה אחרת על הולד ותלי הולד ממזר משום דבעי גט דהא רבנן עשאוה כא"א ומסיק מה נפיק מביניהון נתן לה השני גט ואח"כ בא עלי' הראשון ע"ד דר"ב בשם ר"ז. הולד ממזר. כר"ע. כיון דמוקי לאו כד"ה אלא כר"ע וע"ד דר' יוסי בשם ר"ה דטעמא משום דתלי בגיטה ולא תלי בר"ע אלא לד"ה אפילו לחכמים ואז ממילא לאחר הגט לד"ה דהוא אליבא דחכמים הולד כשר ודוק:

סוטה כשם שהיא אסורה לבעל כך היא אסורה לבועל כו' יכול כשם שצרת סוטה כו' נשמעינה מן הדא כו' כל הסוגיא מפרש המ"ל ז"ל בפ"ו מה' יבום עיי"ש:

אמר רבי יודן אתיא כרבנן דתמן כו' דסבירא ליה דא"צ גט גבי אשת אחיו וע"כ אין ראי' מכאן דצרת סוטה מותרת לאחיו של בועל דשאני הכא דלא קני לה אף מדרבנן ולא חשיבה צרת סוטה אבל בעלמא כשעבר הבועל ונשאה ומת ונפלה לפני אחיו כיון דקני לה הוי צרתה צרת סוטה ופטורה ברם כרבנן דהכא כיון דצריכה הימינו גט אין הכי נמי כיון דקנה בה ערוה היא וערוה פוטרת בעלמא צרתה ואם כן הכי נמי אף דהוי מדרבנן מכל מקום דומה לבעלמא כיון דבעלמא צרתה כמותה ופוטרת צרתה כמו כן הכא צרתה כמותה כשם שהיא אסורה כך צרתה אסורה [והא דנקט לשון ערוה פוטרת צרתה הוא בעלמא] [ומתורץ קושיית המל"מ ז"ל] וע"ז אמר ר"ח דלא דמיא לבעלמא אף על גב דבעלמא צרת ערוה כמותה. אבל הכא דמדרבנן הוא בה קנסו ולא קנסו בצרה והא דלא הביאו הראשונים ז"ל האי ירושלמי דתמה ע"ז המל"מ ז"ל נראה לפי עניות דעתי משום דהירושלמי אזיל בשיטה אחריתא ואינו שייך לב' תירוצינו הנאמרין בתוס' ז"ל דף ג' ע"ב דלתירוץ הראשון סוטה לבועל הוי כמו סוטה לבעל אבל לא חמירא מסוטה לבעל וכיון דלגבי בעל לא משכח"ל צרת צרה כן נמי בסוטה לבועל אינו אסור צרת צרה. ובתירוץ הב' דלגבי בועל לא הוי ונטמאה כעריות כיון דלא כתיב לאו. והירושלמי אזיל לטעמי' דשיטת הירושלמי פליג רב ור' יוחנן דלרב צרת סוטה אסורה טומאה כתיב בה כעריות והוא כמו רב בש"ס דילן אבל ר' יוחנן ס"ל דצרת סוטה אסורה רק מדרבנן כדאיתא בסוף הסוגיא ר"י אמר מריח ערוה נגעו פי' דמדרבנן הוא וע"כ מיבעיא שפיר אם רבנן אסרו גם צרת סוטה גבי בועל דאין דומה גזירת חכמים זל"ז ואפילו לתירוץ הראשון שבתוס' ז"ל דגבי בועל הוי כמו גבי בעל מ"מ לירושלמי מיבעיא ליה דכיון דגבי בעל גופי' מדרבנן הוא האיסור דצרת סוטה אפשר דגבי בועל לא אסרו רבנן וכן לתירוץ השני שבתוס' ז"ל דגבי בועל צרת סוטה מותרת הנ"מ לרב דסבירא ליה דכל עיקר דצרת סוטה אסורה הוא רק משום דכתיב ונטמאה וגם כתיב לאו ממילא בבועל דליכא לאו מותרת משא"כ להירושלמי דהוי מדרבנן ולא משום דכתיב נטמאה וגם לאו רק מדרבנן הוא ע"כ מיבעיא לן אם כמו דגזרו רבנן בצרת סוטה גבי בעל כמו כן גבי יבם. ולהכי לא הביאו הראשונים ז"ל האי ירושלמי משום דלדידן דקי"ל כרב. דצרת סוטה אסורה מדאורייתא משום שנאמר ונטמאה. ע"כ תלי בב' התירוצים שבתוס' ז"ל הנ"ל:

צרת סוטה למה היא אסורה ר' יוחנן אמר מריח ערוה נגעו בה פי' מדרבנן רב אמר מפני שכתוב בה טומאה כעריות והוי מדאורייתא עי' במל"מ ז"ל ודוק:

תוכן העניינים

חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה