אור ברסלב

חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי חגיגה· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי

פרק א · הלכה א

פרק א

מתני' בראיית קרבן אבל בראיית פנים אפילו קטן חייב מן הדא הקהל וכו' ואין קטן גדול מטף דתניא מעשה בר"י בן ברוקה וכו' הטף למה באו אלא כדי ליתן שכר טוב למביאיהן כו'. פי' הפ"מ ז"ל איידי דמזכיר הכתוב מייתי דרשת ראב"ע ואינו מובן לי הא דגרסינן דתניא בדלי"ת משמע שזהו מקור הלימוד דקטן חייב בראיית פנים. ונראה לפענ"ד דאתי שפיר לשיטת הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' חגיגה דכתב שם ז"ל ומי שבא בעזרה ביום ראשון ולא הביא עולה לא דיו שלא עשה מ"ע אלא עובר על ל"ת שנאמר לא יראו פני ריקם עכ"ל ז"ל והטו"א ז"ל כתב דהתוס' ז"ל לא ס"ל הכי אלא ראיית פנים לא בקרבן תליא מילתא ואם יתראה בלא קרבן מ"ע דראיית פנים מיהו קיים אלא דעבר על לאו ולא יראו פני ריקם אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל כתב הטו"א ז"ל דדעתו ז"ל דלאו דלא יראו פני ריקם הוא תנאי לעשה דיראה כל זכורך ואם ראה פנים ריקם מ"ע לא קיים וא"כ לפי שיטת הרמב"ם ז"ל מתפרש יפה דע"כ הירושלמי דס"ל אבל בראיית פנים אפילו קטן חייב דיליף לה מהקהל ואף דבהקהל גם נשים חייבות מ"מ לא גמרינן רק קטן לפיכך גרסינן אפילו קטן חייב דוקא קטן אבל לא נשים אף דבהקהל אפילו נשים חייבות מ"מ בראיית פנים פטורין משום דהא גמרינן מהקהל ובהקהל התנאי למען ישמעון ולמען ילמדון א"כ נשים באות לשמוע וכמו כן גבי ראיית פנים התנאי דלא יראה ריקם וכיון דלא מקוים התנאי פטורין מראיית פנים דהא דמחייבין בהקהל הנשים הוא ע"כ משום דשייכים בתנאי דהקהל דלמען ישמעון ונשים באות לשמוע אבל בראיית פנים דלא שייכי בהתנאי דראיית פנים דהא אינן בתנאי דלא יראה ריקם ע"כ פטורין דמה"ת נילף מהקהל לחיובא דשאני התם דאיתנהו בתנאי דהקהל דבאות לשמוע משא"כ בראיית פנים דלא שייכי בתנאי דראיית פנים ומה"ת נימא דכמו גבי הקהל חייבין דאיתנהו בתנאי כמו כן הכא נמי חייבין אע"ג דליתנייהו בהתנאי אבל קטן שפיר ילפינן אף דאינו בתנאי דלא יראה ריקם מ"מ חייב בראיית פנים דהא גבי הקהל נמי הוא על תנאי לשמוע וללמוד ועכ"ז גזר רחמנא טף אף דאינן בהתנאי לשמוע וללמוד כדפריש ראב"ע טף למה באין הוא רק כדי ליתן שכר למביאיהן אלמא אע"פ דאינן בתנאי דהקהל מ"מ חייבין וה"נ דכוותיה אע"פ דאינן בתנאי דבראיית פנים עכ"ז חייבין בראיית פנים מג"ש דראיה ראיה מהקהל כמו בהקהל אע"פ דקטנים לא שייכי בתנאי דהקהל ומ"מ חייבין כמו כן בראיית פנים אע"פ דליתנייהו בתנאי דראיית פנים מ"מ חייבין ולפיכך נקט הגמ' אבל בראיית פנים אפילו קטן חייב ומדייק קטן דוקא אע"פ דליתא בתנאי דראיית פנים כמו בהקהל ומסיק דתניא מעשה כו' טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהן אלמא דאע"פ דאינו בתנאי דהקהל מ"מ חייב כמו כן הכא בראיית פנים דבראיית קרבן פטור ובראיית פנים חייב אבל לדעת התוס' ז"ל דלא יראה ריקם הוא אינו תנאי אלא ל"ת ע"כ שפיר דייקו התוס' ז"ל דלהירושלמי אף נשים חייבות בראיית פנים דבאמת מאי נפ"מ בין נשים לקטנים כיון דגמרינן מהקהל ושם נשים וקטנים חייבין משא"כ לשיטת הרמב"ם ז"ל הירושלמי מדייק דוקא קטן ומביא ראיה מברייתא דראב"ע:

חברייא בשם ר"א למען ישמעון וגו' עד ר' יוחנן בעי. לפי הגי' של הגר"א ז"ל בירושלמי במס' ברכות ובפ"ק דמס' תרומות בשנו"א ז"ל כן צ"ל סברין מימר שומע ואינו מדבר חרש מדבר ואינו שומע חרש חבריא בשם ר"א למען ישמעון וילמדון א"ר יונה דא אמרה דלית כללי דרבי כללין ותנינן חרש שנחלץ והחרשת שחלצה והחולצת לקטן חליצתה פסולה וא"ר יוחנן בשאינן יכולין לומר ואמר אמרה הדא מסייע לר' יונה דר' יונה אמר דלית כללי דרבי כללין ע"כ כצ"ל פי' דמייתי ב' ראיות דשומע ואינו מדבר וכן מדבר ואינו שומע נקרא חרש ג"כ דכן מוכח ממתני' דידן דהא הכא ממעט חרש וע"כ אף מדבר ואינו שומע לחוד או שומע ואינו מדבר לחוד נמי ממעט משום דע"כ אינן בישמעו וילמדו וכן בחליצה אפילו בשאינן בואמר ואמרה ע"כ לא ס"ל כהאי כללא דחרש בכ"מ הוא שאינו לא שומע ולא מדבר אינו כן אלא אף אינו מדבר לחוד או אינו שומע לחוד נמי בכלל חרש הוא ודוק:

ר' ירמי' ר' אייבו בר נגרי הוון יתבין אמרין תנינן איזהו קטן כו' לרבות את הקטנים כו' שמואל בר אבא בעי קומי ר"ז קטן חרש מהו שיהא חייב א"ל איתא חמי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא אילו גדול חרש פטור קטן חרש לא כ"ש. פי' א"כ מאי מבעיא לן א"ר ירמיה בדין היה קטן ולא חרש יהא פטור פי' מצד קטנותו לבד ואפ"ה גזה"כ הוא כל זכורך לרבות את הקטן וכיון דנתרבה קטן אע"ג דאית ביה תרתי גריעותא א' קטנותו ב' דאינו שומע ואינו מדבר אעפ"כ נתרבה מגזה"כ וא"כ לפ"ז מאי איכפת לן שהוא חרש כיון דבקטנותו בלא"ה אינו שומע ואינו מדבר ובכלל חרש הוא ואעפ"כ נתרבה מגזה"כ מאי איכפת לן שיהי' חרש בגדלותו ולמה נחלוק בהל' זכורך בין קטן לקטן כיון דקטן נתרבה עם החסרונות שלו אע"ג דהוא כעת בכלל חרש אעפ"כ קטנותו גרמה לו החיוב מהל' זכורך א"כ הייתי אומר אילו [כמו אפילו] גדול חרש פי' אפילו כשיהיה גדול חרש אעפ"כ יהא חייב בקטנותו מגזה"כ כי במה יגרע בזה שיהא חרש בגדלותו דהא השתא בעוד שהוא קטן אין נפ"מ בין אם יהיה בגדלותו חרש או אינו חרש דהא לע"ע השתא חרש הוא. ואעפ"כ נתרבה מגזה"כ א"כ אין נפ"מ במה שיהיה גדול חרש ע"כ מיבעיא ליה לשמואל בר אבא ומסיק הגמ' הוי צורכה לההיא דאמר ר' יוסי מאחר שכתוב וכו' מרבה אני את הקטן שהוא ראוי לבוא לאחר זמן כו' וא"כ פשיטא לפ"ז בקטן שאינו ראוי לבוא לאחר זמן פטור כיון כשיתגדל יהיה חרש אבל בלא טעמא דר' יוסי אלא גזה"כ הוא בקטן אע"פ שהוא בכלל חרש מ"מ גזה"כ הוא דקטן חייב ולא איכפת לן על חרשותו א"כ שפיר הוי איבעיא דשמואל בר אבא קמה ונצבה כיון דגזה"כ הוא דבקטן לא איכפת לן על חרשותו א"כ לפ"ז אפילו כשיתגדל יהיה חרש מ"מ בקטנותו חייב דבקטנותו לא איכפת לן על חרשותו אבל לפי טעמא דר' יוסי שפיר נפשוט האי בעייא וע"כ אנו צריכין למיפשוט האי בעיא הזאת רק מההיא דר' יוסי אבל בלא ר' יוסי הוי קמה ונצבה האי בעיא דשמואל בר אבא ולא קשה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ולפיכך שמואל בר אבא דלא שמיע ההיא דר' יוסי שפיר מיבעיא ליה אבל אנן פשטינן מההיא דר' יוסי:

טומטום הכל מודים בטומטום שנקרע ונמצא זכר ביו"ט הראשון שהוא חייב. פי' דלא בעינן ראוי לכל הרגל אף דחזי למקצת הרגל נמי חייב דלא בעינן שהחיוב יהא בכל הרגל ופלוגתא בזה בירושלמי פ"ק דמס' ר"ה ע"ש מה פליגין בשאר הימים חזקיה אמר יראה יראה את שהוא חייב בראשון חייב בשני כו' פי' דבירושלמי לקמן דרשינן יראה יראה על הכונה דדרשינן בבבלי ובאתם שמה והבאתם שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה וכל שאינו בביאה אינו בהבאה ודכוותיה דרשינן בירושלמי לקמן מיראה יראה כל שישנו ביראה דראיית פנים ישנו בראיית קרבן דולא יראו פני ריקם וכל שאינו ביראה דראיית פנים אינו ביראה דלא יראו פני ריקם וכיון דחיוב דראיית פנים אינו רק ביו"ט הראשון כדפסק הרמב"ם ז"ל ע"כ כל שישנו בחיוב דראיית פנים ביום הראשון יש לו תשלומין כל ז' כדפסק הרמב"ם ז"ל אבל מכיון שהיה טומטום ביום הראשון ממילא נפקע ממנו כל מצותו לגמרי ור"י ס"ל בשאר הימים אינו תלוי מצות ראיית קרבן במצות ראיית פנים דיום הראשון ולא מיפטר מעולת ראייה משום שאינו בהבאה דיום הראשון וחייב בשנקרע בשאר הימים ואף דשני תשלומין לראשון מ"מ חייב דגמרינן מפסח שני וע"ז אמר ר"א מפסח שני למד ר"י כו' אבל ר"ה ס"ל כל ז' חובה פי' דס"ל בשאר הימים דלא כחזקיה ולא תלי בראיית פנים דיום ראשון ולא ס"ל כר"י דהוי תשלומין לראשון אלא דס"ל דהוי כחגיגה דכתיב וחגותם כו' שבעת ימים עיין בבבלי דף ט' ובכ"מ ע"ז מסיק מה נפק מביניהן גר שנתגייר בשאר הימים ע"ד דחזקיה פטור ע"ד דר"ה ור"י חייב ע"ז שאל ניטמא בשאר הימים ע"ד דחזקיה פטור פי' דבשאר הפטורים כגון חיגר וכדומה דהם פטורין מעולת ראייה ג"כ מגזה"כ אין חילוק בין יו"ט ראשון לשאר ימים משא"כ בטמא דליכא גביה גזה"כ לפוטרו מקרבן אלא דפטור מראיית פנים משום שאינו יכול לכנוס לעזרה א"כ לחזקיה פטור משום דכיון דאינו בראיית פנים דיום ראשון אינו בראיית קרבן משא"כ לר"י ולר"ה חייב דלר"י חייב משום דלא דרש יראה יראה בשאר הימים וע"כ בשאר הימים חייב הטמא ומכ"ש לר"ה חייב בשאר הימים דאינו אפילו תשלומין לראשון. ע"ז א"ר יוסי דז"א דאימתי ס"ל לר"ה דחייב כל ז' הנ"מ בטומטום שנקרע דס"ל להירושלמי לקמן דבקרבן הקבוע לזמן קבעי לכנוס לעזרה בעצמו ולא לשלוח ע"י שליח ונהי דאינו מחוייב לכנוס לקיים מצות עשה דראיית פנים אבל מחויב בעצמו לכנוס בשביל הקרבן ראייה ולא לשלוח ע"י שליח ע"כ בטומטום שנקרע כיון שנקרע ראוי בעצמו לכנוס דגרמה ליה הקריעה שראוי לכנוס משא"כ בטמא דאינו ראוי לכנוס דהטמא בעצמו אינו ראוי הגם דיכול לשלוח ע"י שליח אבל הטמא עצמו אינו ראוי לכנוס ואנן בעינן שיהא הוא בעצמו ראוי לכנוס ועי' בתוס' הרי"ד דמבואר זה באריכות בע"ה:

רבי שמי בעי או חילוף מוכי שחין כו' בבא כל ישראל כו' טמא כו' ובאת שמה חזר ר"ש ומר מוכי שחין אע"פ שאינן ראוין לבוא עם כל ישראל ראוין הן לבוא בפ"ע הטמא אינו ראוי לא בפ"ע ולא עם כל ישראל כו'. פי' דר"ש מדייק מתחילה דהול"ל איפכא דמוכי שחין ממעטינן מבבא כל ישראל וטמא מובאת שמה ולבסוף חזר ואמר דג"ז א"צ דהא לפ"ז משמע דמוכי שחין נתמעט ממקרא זה וטמא ממקרא זה ואינו יכול למעט מוכי שחין רק מקרא זה וטמא רק מקרא זה וממקרא דממעטינן מוכי שחין לא נוכל למעט טמא וממקרא דממעט טמא אינו יכול למעט מוכי שחין ובאמת ז"א דמוכי שחין אינו יכול למעט רק מקרא דכל ישראל אבל טמא אין צריך למעט מקרא דובאת זה אינו דגם הוא נתמעט מקרא דכל ישראל ויכולין למעט אותו מכל ישראל כמו מוכי שחין אבל מוכי שחין אינו יכול למעט מקרא דובאת שמה:

הפריש חגיגתו ומת היורשין מהו שיביאו אותה ר"א אמר יראה יראה כו' כל שאינו ראוי לבוא אינו מביא. פי' דאין היורשין מחויבין להקריבה לעולת ראייה אלא להביאה בעלמא דהא אם הביאוה ונאבדה בלא הקרבה אין מחויבין היורשין יותר וע"כ אין מביאין אותה היורשין לקרבן ראייה דהא בקרבן ראויה בעינן יראה יראה והאב אינו ביראה כל ז' והבן אינו בלאו דולא יראו פני ריקם להקריב קרבן ראייה על אביו ונמצא דאין כאן יראה יראה אבל ר"א יליף לה מבכור בניך דמחויב היורש בלאו דולא יראו פני ריקם בקרבן ראיה של אביו ע"ז אמר רבב"מ מחלוקת שמואל ור"י דלר"י נשתעבדו נכסים ועל היורשין חובת הקרבה להקרבן ראיה ולשמואל דוקא בהפריש ואינו חייב רק בהבאה לחוד ולא בהקרבה ולא שייך הלאו דלא יראו פני ריקם ביורש כדאיתא חילוק זה בין שמואל ור"י במס' זבחים דף ה' ע"א [ע"ש בתוס' ז"ל ד"ה הג"ה] ופריך הגמ' מה אנן קיימין אם בשירשו קרקע למה אמר שמואל דצריך להפריש הא שיעבודא דאורייתא לד"ה לשיטת הירושלמי ואם בשירשו מטלטלין האיך ס"ל לר"י דלא בעינן מופרשת ומשני דנחלקו בין בקרקע בין במטלטלין בקרקע הנפ"מ ביניהם במשכן דלשמואל אין ממשכנין ולר"י ממשכנין ובמטלטלין לכ"ע אין ממשכנין אלא הנפ"מ בתובעין דלשמואל אין תובעין ולר"י תובעין וגרסינן בירשו קרקע ע"ד דשמואל לתבוע תובעין כגי' הק"ע ז"ל:

תוכן העניינים

חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי חגיגה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה