אור ברסלב

חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי דמאי· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי

פרק ז · הלכה ד

הלכה ג

תני ר' יוסי ור"ש אוסרין שמא תבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע והגר"א ז"ל בכ"י קדשו מגיה א"ל שמא תבקע כו', לא כטעמיה דהדין טעמא דהדין טעמא דר' יוסי שמא יסייע טעמא דר"ש שמא כו' וישתה השאר, פי' דהגמ' ס"ל הגם דתני במתניתא הטעם שמא יבקע הנוד מ"מ יש עוד טעמים ולא דהטעם הזה הוא עיקר וכ"כ התוס' ז"ל במס' עירובין (דף ל"ז) והר"ש ז"ל ומפרש דיש עוד טעמים לר' יוסי ולר"ש ויש עוד טעמים אשר לא כטעמי' הדין טעמי' דהדין טעמא דר' יוסי שמא יסייע טעמי' דר"ש שמא כו' ישתה השאר פי' דהנה בירושלמי יש כמה פעמים דקרי להיסח הדעת דקדשים ותרומה הסיע דעת, עיי' במס' שקלים (פ"ה) ובמס' תרומות (פ"ה) ובמס' פסחים בירושלמי (פ"ק) גרסינן רק הסיע לבד וקרי הירושלמי להיסח הדעת הסיע לבד, והתוס' ז"ל ס"ל במס' עירובין דכותים יש להם דין דע"ה וע"ה אינו נאמן על הטהרות כדאיתא לעיל (בפ"ב) דבדבר לח אינו נאמן על הטהרות והוי ספק אם נטמא או לא, וע"כ הלוקח יין מבין הכותים דהוי לח פשיטא דהוי ספק טומאה, וכשמפריש וקורא ממנו שם תרומה הוי תרומה תלוי', ואיתא מפורש במס' פסחים ובמס' בכורות מחלוקת דר' יוסי ורבי שמעון אם מוזהר על תרומה תלוי' על האזהרה דמשמרת תרומותי על היסח הדעת או לא דר' יוסי ס"ל דמוזהר מן התורה על היסח הדעת על תרומה תלוי' ור"ש ס"ל דאינו מוזהר וע"כ קאמר הכא דר"ש ס"ל דחוששין שמא יבוא לאכלו אף דבכל תרומה אין אנו חוששין שמא יאכל אבל תרומה הזה שאינו מובדל מן החבית רק שנשאר ב' לוגין בסוף לבד אינו חשוב בעיניו תרומה אלא א"כ כשמפריש על טבל בעין אבל הכא ששתה כל השבת מחבית הזה לא יזהר גם מזה שנשאר בשולי החביות וישתה אותו, חיישינן שמא יבוא לאכלו אבל על אזהרה דהסיח דעת אינה חושש ורבי יוסי ס"ל דלמה לן למיחש על האכילה אפילו בלא האכילה וקודם האכילה יש למיחש משום שמא יסיע פי' שיסיע דעתו ממנה וזה אסור בתרומה תלוי' ור"ש אומר אף שאין חוששין על היסח הדעת חיישינן על חשש אכילה ומביא ראי' דיש עוד טעמים לבד הטעם דבקיעת הנוד והטעם דבקיעת הנוד אינו עיקר הטעם כהדא דתני מעשר שני שבחפץ זה כו' ר' יוסי אומר לא חילל משום דאין ברירה כדאיתא במס' עירובין והתם ליכא הטעם דבקיעת הנוד ופליג ר' יוסי משום דאין ברירה וא"כ יפלוג במתניתן דידן נמי משום דאין ברירה וע"כ דרק תפסו הטעם דבקיעת הנוד אבל באמת יש להם עוד טעמים:

תמן תנינן המניח פירות להיות מפריש כו' והדא מתניתן דלא כר' יוסי ור"ש, פי' כיון דאם יתקלקלו ונאבדו חושש למפרע א"כ יש לו לחוש שמא יאבדו כמו שמא תבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע, ומשני תמן למפרע נתקלקלו ברם הכא מאיבדן והילך נתקלקלו, פי' גבי הלוקח יין למפרע נתקלקלו דהא השתא הוא טבל ורק דסומך שיבוא לידי תיקון למפרע וע"כ חיישינן שמא תבקע הנוד והחשש הזה יש לו לחוש בשעת שתיה גופי' שמא יתקלקל הנוד ולא נתקן מעולם הטבל ברם הכא גבי המניח פירות דבשעת אכילה יש לו לעמוד על החזקה שבודאי בעת ההיא קיימים ואוכל מתוקן רק באם לאח"כ בא ומצאן מקולקלין חושש למפרע א"כ אין לו לחוש על למפרע אלא לאח"כ כשמצאן מקולקלין אז חושש למפרע, אבל בשעת אכילה אין לו לחוש שמא יתקלקל ויהי' חשש למפרע דהחשש על למפרע נעשה אח"כ, אבל בשעת מעשה אין כאן שום חשש דהרי מעמידין על חזקתו משא"כ גבי נוד לא מהני חזקתו דהשתא דהא אפילו כשהשתא קיים מ"מ הרי הוא טבל השתא כ"ז דלא הופרש רק שאוכל על הסמך שיתקן אח"כ למפרע וא"כ כל עיקר אכילתו הוא רק דסומך על אח"כ, וא"כ כיון דכל עיקר הסמיכה שלו היא על אח"כ ע"כ חיישינן שמא אח"כ יתקלקל משא"כ בהמניח פירות דאוכל השתא על חזקה דהשתא ואינו סומך על אח"כ רק על השתא ורק אחר כן כשיתקלקל יהיה אז קלקול למפרע ואין לו לחוש השתא ע"ז דבשלמא אם היה סומך על אח"כ ע"ז אמרינן דאין לו לסמוך כעת על אח"כ כיון דעל אח"כ אין לו חזקה משא"כ בשאינו סומך על אח"כ אלא על השתא והשתא אית ליה חזקה שפיר סומך ואוכל על החזקה דהשתא ואין לו לחוש על הקלקול דאח"כ כיון דבשעת אכילה יש לו חזקה שהם קיימין משא"כ בנוד דאפילו דיש לו חזקה דהשתא הוא קיים הנוד מאי מהני ליה הא לע"ע הוא טבל ורק שסומך על אח"כ דלאח"כ יתקן אותו, ועיין בחיבורנו חנה דוד שהארכנו בזה:

תמן תנינן פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס או שאמר כו' תנא על הראשונה מעל בספק ועל האחרונה מעל בודאי דברי ר"ע כו' רשב"ל בעי קומי ר' יוחנן מה בין האומר בכיס מה בין האומר מן הכיס, פי' קשיא לי' מרישא לסיפא דהך מתניתן דקתני בסיפא דהך מתניתן במסכת מעילה (דף כ' ע"ב) ומודה רבי עקיבא לחכמים באומר פרוטה מן כיס זה הקדש שהוא מוציא והולך עד שיוציא כל הכיס וקשיא מרישא לסיפא מה בין האומר בכיס מה בין האומר מן הכיס, ומפרש ואזיל הקושיא רשב"ל אומר אפילו הוציא כל הכיס לא ימעול כמה דתימר למפרע טבל שתה ואמר אוף הכי למפרע חולין הוציא אלא כאן תלי בהפרשה פי' דלכאורה לא קשה מרישא לסיפא דברישא כשאמר בכיס הרי נמצא פרוטה אחת בכיס משא"כ בסיפא כשאמר מן הכיס, כונתו שמפריש פרוטה אחת מן הכיס וכ"ז שלא יפריש אין כאן הקדש לפיכך ברישא דכבר איכא פרוטה אחת הקדש בתוך הכיס וא"י איזהו ע"כ כל פרוטה שהוציא הוי בספק הקדש אבל בסיפא כ"ז שלא הפריש פרוטה אחת להקדש עדיין לא נתקדש שום פרוטה ע"כ לא מעל אבל רשב"ל לא ניחא ליה באוקימתא הזה דס"ל לרשב"ל באם בסיפא תלי בהפרשה וכ"ז שלא הפריש עדיין לא נתקדש א"כ לפ"ז אם הוציא כל הכיס נמי לא ימעול כיון דלא בא לידי הפרשה הוי כמו שמא תבקע הנוד ואמרינן גבי בקיעת הנוד אם נתבקע הנוד לא נתהוה מעולם תרומה כלל ולמפרע טבל שתה וא"כ ואמר אוף הכי למפרע חולין הוציא כיון שהוציא כל הכיס ולא בא לידי הפרשה אלא ע"כ דלא קשה מכאן לתמן כלומר מנוד על פרוטה דכאן בנוד תלי בהפרשה משא"כ בפרוטה מן הכיס לא תלי בהפרשה אלא נתקדש בתוך הכיס פרוטה אחת אפילו בלא הפרשה ע"כ כשהוציא כל הכיס מעל, א"כ לפ"ז קשה מ"ש רישא מ"ש סיפא, ע"ז אמר ר' יונה כאן וכאן תלי בהפרשה ולפיכך כ"ז שלא הפריש לא מעל וע"כ לא קשה מרישא לסיפא ומ"מ כשהוציא כל הכיס מעל נעשה כאומר אל יוציא הכיס הזה מידי פרוטה הקדש דלעולם תלי בהפרשה, אבל אם בסוף לא בא לידי הפרשה אל יצא כיס זה מידי פרוטה הקדש ופריך מחלפי' שיטתי' דרשב"ל תמן הוא אומר מועלין בפרוטה לפי חשבון ג' לוגין פי' במס' מעילה (די"ג) ס"ל לרשב"ל דאין מועלין ביין של ניסוך המים רק בג' לוגין דס"ל יש שיעור למים וס"ל דמועלין בפרוטה לפי חשבון ג' לוגין פי' אם שפך את המים אע"פ שהי' בכל המים שו"פ לא מעל עד שיהא שו"פ בחשבון ג' לוגין אם יש בכל ג' לוגין שו"פ אז ממילא נהנה שו"פ מן ההקדש אלמא דס"ל הגם דהתם נמי תלוי הקידוש דג' לוגין בהפרשה דהא אין מועלין אלא באחרונים כדאיתא בתוס' ז"ל לפירוש קמא שם דנתקדשו רק כשנשאר בכלי ג' לוגין מצומצמים, כדא"ל לרשב"ל שם, מ"מ אם שפך כל המים בב"א מועל בחשבון שו"פ על ג' לוגין, אם יש בכל ג' לוגין שיעור שו"פ מעל אלמא דבדבר דתלוי בהפרשה ולא מעל קודם הפרשה מ"מ אם בסוף לא הגיע להפרשה מועלין בהם דהוי כאל יוציא הכד הזה מידי ג' לוגין קדושים והכא מבעי' ליה לרשב"ל ומשני מן דאצרכת ליה חזר ופשטה דהתם גבי ג' לוגין קאמר לבתר דאמר ליה ר' יונה קאמר גם התם דכל זמן דאיכא יותר מג' לוגין לא מועל כלל ואעפ"כ כששפך או שתה כל הכד אם יש שיעור שו"פ בכל ג' לוגין מועלין בהם:

א"ר יצחק בר"א אדם עומד מערב שבת ואומר הרי זו תרומה למחר ואין אדם עומד בשבת ואומר הר"ז תרומה למחר ור' יוסי בי רבי בון סבירא ליה דאין אדם עומד מערב שבת ואומר הר"ז תרומה למחר ומקשו על ר"י בר"ב לגין שהם טבול יום ומלאוהו מן החבית מעשר טבל אם אמר ה"ז תרומה משתחשך ה"ז תרומה למתר [כן הוא במשנה שם וכן בפ' מפנין וכ"כ הפ"מ ז"ל] דהיום הוא מחוסר הערב שמש אלמא דיכול לעשות תרומה על מחר אפילו בודאי פתר לה לשעבר פי' דמתניתן מיירי בדיעבד אבל לכתחלה אסור לעשות מהיום תרומה על מחר בודאי ודוקא בדמאי מתנה לכתחלה אבל בודאי לא ופריך והתני ר"ת אומר מימר לשעבר וחזר בי', ואח"כ גרסינן המשנה דה"ה היו לו תאנים של טבל והוא בבית המדרש או בשדה אומר ב' תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ועשרה מע"ר כו' היו דמאי אומר מה שאני עתיד להפריש למחר כו' והנה ברישא גבי ודאי לא גרסינן למחר, וכתב בשנו"א ז"ל דלהבבלי לא גרסינן במשנה למחר ולהירושלמי גרסינן למחר עיי"ש, וע"כ דהירושלמי גרס במתניתן למחר דאל"כ אלא דכונתו דיהיה תרומה למוצאי שבת על מה שאכל בשבת, וכההיא דהלוקח יין מבין הכותים דאינו אומר מה שאני עתיד להפריש למחר משום דמיירי בע"ש ביהש"מ דלא מהני הקריאת שם על מחר כדכתב הר"ש ז"ל וה"נ מה שאני עתיד להפריש הוא במוצ"ש ז"א דא"כ מאי קפריך על ר"י ברפ"ז מהך מתניתן דמהני תנאי אפי' בודאי ומביא ראי' ממשנה הזאת דמהני תנאי בודאי שיחול התרומה בשבת מאי ראי' היא ממשנה הזאת דהא אינו מתנה שיחול התרומה בשבת אלא על מוצ"ש ומשום ברירה א"ו דהירושלמי גורס בהמשנה מה שאני עתיד להפריש למחר ויחול התרומה בשבת, והוא כר"י בר אליעזר, וע"כ פריך לבתר הך מתניתן (בה"ה) מיי כדון לר"י בר"ב דס"ל דאינו יכול לעשות תרומה על מחר בודאי א"כ קשה מהך מתניתא וקאי האי דגרסינן מיי כדון בה"ה על הדא דר"י בר"ב [וכן מפורש בפ' מפנין דגרסינן שם מיי כדון לבתר הא דר"י בר"ב, ובכאן מפסיק בהמשנה וכונתו להקשות מהמשנה הזאת על ר"י בר"ב ושם בפ' מפנין סמך על האי סוגיא דהכא ואינו מביא המשנה כדרך הירושלמי] ומקשה על דר"י בר"ב מהמשנה הזאת דמפורש בהמשנה שיכול להתנות אפי' בודאי שיחול התרומה למחר כגי' הירושלמי ומשנה מכבר לכשאפרישנה פי' דמתנה שתהא למחר תרומה למפרע מע"ש, ואימתי ס"ל לר"י בר"ב דאסור להתנות מע"ש שיחול התרומה בשבת היינו דוקא שחלות התרומה יהיה בשבת גופא אבל כשמתנה דלמחר יהיה תרומה למפרע ולא דחלות התרומה יחול בשבת שפיר דמי ונמצא דלאוקימתא דר"י בר"ב אפילו דגרסינן במתניתן למחר מ"מ תלי נמי בברירה ולר' יצחק בר אליעזר לא תלי בברירה כיון דגר' למחר ומפריש תחלה ואח"כ אוכל בשבת ומהני אפילו למאן דל"ל ברירה אבל לר"י בר"ב תלוי דוקא בברירה וא"כ לפ"ז כיון דהוי תרומה למפרע ע"כ אינו צריך להפריש תחלה ואח"כ לאכול אלא אוכל ואח"כ מפריש ונפ"מ בין מתניתן דידן למתניתן דהלוקח יין דהתם מפריש במוצאי שבת ויחול על למפרע למ"ד דא"ל ברירה, אבל להפריש בשבת גופי' אסור אפי' שתחול למפרע משום דלא התנה עליו בע"ש רק בין השמשות כדפי' הר"ש ז"ל וכל המפרשים ז"ל אבל במתני' דידן דמתנה בע"ש ביום רשאי להפריש בשבת גופיה שתחול על למפרע וע"ז מסיק הגע עצמך בניחותא שהיתה תרומה טהורה מותר להפריש בשבת שתחול מכבר לכשאפרישנה כגי' הגר"א ז"ל בכ"י קדשו בירושלמי שת"י ולפי הגי' דלפנינו לכשאוכלנה פי' לכשאוכלנה להתאנה ולא דיפריש קודם שיאכלנה אלא לאחר שיאכלנה תהיה מכבר לכשאוכלנה, הגע עצמך שהיתה תרומה טמאה דאסור לטלטלה בשבת ולהניחה בקרן זוית המיוחד לתרומה טמאה כדי שלא יבא לאכלה ולטלטלה בטבליה ולהניחה בקרן זוית המיוחד לתרומה טמאה ולקרות לה שם תרומה בקרן זוית זה אסור ג"כ להניח בקרן זוית המיוחד לתרומה טמאה אסור להניח שם טבל כי אינו מיוחד רק לתרומה טמאה ולא לטבל טמא כדאיתא כ"ז בירושלמי במס' פסחים (פ"ג), אבל כ"ז כשיניח טבל טמא בקרן זוית המיוחד לתרומה טמאה ויקרא לה שם תרומה שתחול מכאן ולהבא נמצא דמתחלה היה טבל טמא בקרן זוית המיוחד לתרומה טמאה וזה אסור אבל אם יחול עליו שם תרומה למפרע בזה מותר להניח הטבל בקרן זוית המיוחד לתרומה טמאה ולקרות לה אח"כ שם תרומה שתחול למפרע ונמצא שלמפרע היה תרומה טמאה מונחת בקרן זוית והיינו דגרסינן היתה תרומה טמאה מכבר לכשאניחנה בקרן זוית פי' באופן זה מותר להפריש אף תרומה טמאה ויכול לתרום אף תרומה טמאה בשבת על אופן זה, ואח"כ גרסינן תני מטלטלין אחד טהורה ואחד טמאה, כן גי' הגר"א ז"ל בכ"י קדשו וקאי על טבל שהיה עליו תנאי מע"ש כדמסיק ר"ז הדא אמרה טבל שיש עליו תנאי מותר לטלטלה דהא מותר להפרישה ולתקנה בשבת ומיירי בתנאי בכל תנאי דתרומה ולא על למפרע אלא כר"י ב"א דיכול להתנות התנאי שיחול למחר גופיה ואפי' למאן דל"ל ברירה ויתקן קודם אכילה וע"ז שאל כיצד הוא עושה פירוש בטבל טמא דהא אסור להפריש בשבת דהא אסור לטלטל תרומה טמאה בשבת ולהניחה בקרן זוית, ולהניחה בקרן זוית קודם הקריאת שם נמי אסור כנ"ל ע"ז אמר נותן עיניו במקצתו ואוכל השאר ולא שיטלטלה בשבת אבל לר"י בר"ב למ"ד דא"ל ברירה וחל למפרע יכול להפריש בשבת גופי' כדאמר לעיל מכבר לכשאניחנה בקרן זוית ועי' בתוס' ותמצא טעם בע"ה:

תוכן העניינים

חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי דמאי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה