חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי דמאי· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי
פרק ה · הלכה ח
ר"ז ר"א בשם ר"א אע"ג דר"מ אמר אין קנין כו' מודה דיש לו קנין נכסי' מהו קנין נכסים א"ר אבא אכילת פירות והתנינן הלוקח מביא בכורים מפני תיקון העולם ויביא ביכורים דבר תורה, פי' דלכאורה בש"ס דילן במסכת גיטין (דף י"ז) דפריך על הביכורים מפני תיקון העולם אין, מדאורייתא לא, ואי סלקא דעתך דאין קנין יביא מדאורייתא ולכאורה קשה הא ביכורים צריך לקנות גם הקרקע ולקרות שם ביכורים במחובר דבאין לו קרקע אינו מביא וא"כ למאן דאמר דאין קנין אם היה ס"ל דאין לו קנין נכסים ג"כ ואין לו קנין ממון ג"כ ואינו יכול למכור דבר שאינו שלו א"כ מדאורייתא הלוקח ממנו אינו מביא ורק מפני תיקון העולם, ומאי מקשה על מ"ד דאין קנין להפקיע א"ו דכל הקושיא בש"ס דילן למ"ד דאין קנין הוא ג"כ רק מטעם דלדידיה יש קנין נכסים כדאיתא בבבלי שם, ולכן הקשה על מ"ד דאין קנין מביכורים משום דלדידיה יש קנין נכסים ושפיר הקשה, אבל בירוש' (בפ"ד דפאה) הוי פלוגתא בזה ולחד מ"ד למאן דס"ל אין קנין אין לו קנין כלל לא על הקדושה ולא על הממון ולחד מ"ד יש לו קנין נכסים על זה קאמר הכא בשם ר"א אע"ג דאין קנין יש לו קנין נכסים כדמסיק לאכילת פירות ע"ז פריך כיון דיש לו קנין ממון ואין לו קנין על הקדושה יוקשה והתנינן הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם ויביא ד"ת כיון דיש לו קנין בהקרקע כקושית הש"ס דילן ונשאר בקושיא:
ר"י ר"ס בשם ריב"ל הלוקח פירות תלושין מן העכו"ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, פירוש מדרבנן ונותן לשבט ונותן דמים מן השבט משום דהירושלמי אזיל לטעמיה דס"ל לעיל (בפ"ג) דתרומות חו"ל דחייבין מדרבנן לא חייבו בנתינה רק בהפרשה ולמ"ד דיש קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מידי מעשר נחשבים כפירות חו"ל וע"כ ס"ל להירושלמי לעיל (בפ"ג) דפירות העכו"ם בא"י פטור מנתינה למאן דאמר דיש קנין וחיובא דהפרשה הוא רק מדרבנן אבל בפירות א"י דהיה היניקה בפטור מה"ת ורק מדרבנן חייבים כמו עציץ שאינו נקוב חייב אף בנתינה, לפיכך הלוקח פירות מחוברין מן העכו"ם, כיון דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי ונחשבים פירות א"י ביניקה הפטורה מה"ת וחייב מדרבנן חייב אף בנתינה ע"כ אינו נוטל דמים מן השבט מ"ט כי תקחו וגו' מאת ב"י את מוציא ואין את מוציא מיד העכו"ם, פי' דמביא ראי' דיש קנין, וכן פירש מהרא"פ ז"ל דמביא ראיה דיש קנין:
רבי יהודה ב"פ בשם ר"ה הלכה כר"ש דיש קנין, ופריך דלא כן מה אנן אמרינן ר"מ ור"ש אין הלכה כר"ש בתמיה, אלא בגין דתני אר"ש שזורי כו' צא ולקחם מן העכו"ם כו' דלא תסבור מימרי תריי כל קבל תריי אינון דיש מקום למימר דהלכה דאין קנין לפום כן צריך מימר הלכה כר"ש דיש קנין, ועוד מן הדא היה יש מקום לומר דאין קנין דאבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יהודה בן לוי שלח למנחם ברי' דיתקן ליה ויהיב ליה מעשרי' מי אתא קם עימי' ריב"ל א"ל מן יעבד דא אלא אביך פי' מאן חכים למיעבד מילתא כהא אלא אביך, אלמא דס"ל דשפיר עביד דנטל המעשרות אלמא דנותן לשבט בלא דמים אלמא ע"כ דאין קנין כו' דאי יש קנין א"כ אינו חייב רק מדרבנן, והוי כתרומת חו"ל נוטל דמים מן השבט כנ"ל אלמא דמכאן מוכח נמי דאין קנין דהא אי נוטל דמים מן השבט או לא נוטל תלוי גם כן ביש קנין ואין קנין כנ"ל וכיון דס"ל דשפיר עביד ונוחן לשבט בלא דמים אלמא דאין קנין לפום כן צריך למימר דהלכה כר"ש דיש קנין, וע"ז פריך דבאמת מחלפי' שיטתי' דריב"ל תמן אמר הלוקח פירות תלושין מפריש תרומה ותרו"מ מהלכה וניתן לשבט ונוטל דמים מן השבט דיש קנין והכא הוא אמר הכין, א"ר אבא בר זמינא קומי ר"ז ר' סימן לא אמר כן אלא מי אתא קם עמי' ריב"ל א"ל לית אינון דאביך ואיקפד ע"ז ר"ז:
ר' אחא ר' תנחום ב"ר חייא בשם רבי יהושע בן לוי ג' הן (צ"ל ב') שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין וזה שהוא לוקח מפסקי' של כותים, פי' משום דאימתי צריך דעתו, כדאיבעיא לן במס' נדרים (דף ל"ו ע"ב) היינו דווקא בדבר שהוא בעצמו מחזיק לי' בטבל אבל בהנך דברים שאינו מחזיק ליה בטבל דלדעתו הטבל בטל ברוב ולדעתו לא נחשדו כותים לא בעינן רשותו ויכול לתרום משלו על של בעל הכרי אפילו שלא ברשותו, וע"ז אמר ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמים מן השבט אם אומר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם, פי' דר"ז אזיל לטעמי' דס"ל בירושלמי במס' נדרים (פ"ד) דהתורם משלו על של בעל הכרי שייך גוף התרומה בקנין הגוף לבעל הכרי ובתרומה שהוא נוטל דמים מן השבט שייך הדמים לבעל הכרי, וא"כ אם אתה אומר שנוטל דמים מן השבט ע"כ ששייך הדמים לבעל הכרי לשיטת ר"ז, וא"כ היכי משכח"ל שלא ברשות דאם כשקיבל הדמים וניחא ליה מאי שנא דנקט הני ב' דברים הלא בכ"מ נמי כן אפילו בתרם משל בעל הכרי על של בעל הכרי נמי קי"ל בתורם שלא ברשות תרומתו תרומה בא"ל כלך אצל יפות מהן עיין במס' ב"מ (דף כ"ב ע"א) ועיין ברמב"ם ז"ל דפסק דלא בעינן שעשאו שליח אלא אפילו בתרם שלא ברשות כלל נמי אמרינן כיון דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה ומאי חידוש הוא בב' דברים הללו שמעשרן שלא ברשות ואי דעומד וצוח פשיטא דלא מהני הא בזה לא שייך למימר דבב' דברים הללו אנן סהדי דניחא ליה והוי שלוחו דאי דלא חשיב שלוחו לא מהני אתם גם אתם א"ר דבעינן שיהא שלוחו והאיך נימא דניחא ליה והוי שלוחו כיון דעומד וצוח בפירוש וע"כ כל חידושא דהנך ב' דברים הללו דאמרינן דתורם שלא ברשות וא"צ להודיעו כלל ואי אמרת דאינו נוטל דמים מן השבט משכחת לה דאין צריך להודיעו, ויתרום שלא מדעתו והוא לא יתודע מזה לעולם ועד ויאכל על סמך שהטבל בטל ברוב ועל דעתו לא נחשדו כותים, כדפי' הפני משה ז"ל, אבל אי אמרת נוטל דמים מן השבט אם כן לשיטת ר' זעירא שייך הדמים לבעל הכרי אם כן לא משכחת לה שלא ברשותו כלל ואם כן על כרחך הרי ברשות תרם, ועיי' בתוס':
רבב"ח בשם ר"ז עציץ עשי אותו ספק והתנן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם ויקדש מספק בחו"ל. כן גי' הגר"א ז"ל בכ"י קדשו בירושלמי שת"י, וה"פ דרבב"ח בשם ר"ז ס"ל דעציץ שאינו נקוב הוי ספק וע"כ מן אינו נקוב על הנקוב הוי דינו כמו מן הדמאי על הודאי, ופריך והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש וקשיא למה אינו נקוב אינו מקדש ויקדש מספק, ומשני דמיירי בחו"ל וקי"ל דכלאים בחו"ל מדברי סופרים וספק כלאים בחו"ל מותר:
כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרו"מ ממקום אחר ואמר מן הדמאי על הדמאי כן רבב"ח בשם ר"ש בר ר"י זאת אומרת ספק תרו"מ של דמאי כספק דימוע פטור מן הדמאי כן גי' הגר"א ז"ל בכ"י קדשו בירושלמי שת"י וכ"כ בשנות אליהו ז"ל ומפרש בשנו"א ז"ל דהוי כמו תרו"מ של דמאי שחזרה למקמה דקי"ל לעיל (בפ"ד) דשואלו ואוכלו על פיו וה"נ כיון שקרא שם תרומה עליו הוי מדומע וספק מדומע ספק תרומה ע"כ פטור מן הדמאי: