אור ברסלב

חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי

פרק א · הלכה א

פרק א

מתניתא מסייעא לר"י מה השנים נמצא אחד מהן קאו"פ כו' אף ג' כו' פי' הר"נ ז"ל בספ"ק דמכות וז"ל מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או"פ כו' כלומר כמו שאנו מחמירים בעדות בע"פ לפסול הכשירים מפני שהי' במעמד אחד עם הפסולים. ה"נ כיון שנתכוין לשמוע העדות לקרובו מקבל מתנה כמו לרחוק ראוי לפסול כיון שבטל מקצת העדות בטלה כולה עכ"ל ז"ל:

מ"ד יאות אמר ר"א נעשית עדות אחת כאיש אחד. צ"ל באיש אחד בעדות שבטל מקצתו בטל כולו למ"ד לא אמר ר"א יאות נעשה כשתי כתי עדים כשירים לזה כו' פי' דלכל אחד חשיב עדות בפני עצמה א"כ הוי כב' כתי עדים כשירים לזה ופסולים לזה ונמצא דהכת שהעידו לזה שהן כשירים לו הוי עדותן עדות. והכת שהעידו להפסולין לו אין עדותן עדות ודוק:

בעא קומי ר' יוחנן צריך שיהא מכיר שמותן של עדים בשעת חתימתן פי' אם צריך להעיד שהנני מכיר את העדים שהם ישראלי'. דהא שמותן הוי כשמות עכו"ם. א"ל עכו"ם לוקין חתומים עליהם בתמי' ואתם אמרין הכין. והוא כדאיתא בש"ס דילן דף י"א ע"ב לא בא לידינו אלא לוקוס ולוס ודווקא לוקוס ולוס דלא שכיחי ישראל דמסקי בשמותייהו. אבל שמות אחריני דשכיחי ישראל דמסקי בשמותיי' לא פי' וחיישינן שמא הם נכרים וכיון דלא הוי שמות מובהקים לא מהני עדי מסירה. וה"נ ה"ק. וכי עכו"ם לוקין חתומין עליהם בתמיה ואתם אמרין הכין דלא צריך שיהא מכיר בשמותן של עדים אם הם ישראל פשיטא דצריך דהא שמהתא אחרינא דשכיחי ישראל דמסקי בשמותיי' פשיטא דצריך שיהא מכיר בשמותן דהא משמותן אין ראי' שהם ישראלי' ושפיר חיישינן דילמא נכרים נינהו ולא מהני בהו עדי מסירה דהא אינן לוקס ולוס דהוי שמות מובהקים דתהני בזה ע"מ. וע"ז אמר מתניתא מסייעא לר' יוחנן כל הגיטין הבאים ממדנה"י כו' לא אמר אלא שבחו"ל הא שבא"י לא פי' דבא"י אם שמותן כשמות עכו"ם פסולין דשפיר חיישינן שמא הן נכרים. וע"מ לא מהני כיון דלא הוי לוקס ולוס. ובעי מאי כדון פי' האיך הלכה אם צריך דווקא להכיר אותן ממש. א"כ צריך להדר אחר שליח כזה שהוא מכיר אותן ואם לא ימצאו שליח כזה תהי' עגונה. ר"ב בשם ר"א עד שיכתוב במקום יהודקאי אם אין שם יהודקאי בבהכנ"ס אם אין שם בהכנ"ס מצטרף עשרה ב"א א"ר אבין נוח לו לקיימו בחותמי' ולא לצרף עשרה ב"א א"כ כיון דאתה מחמיר על השליח שצריך שידע ומכיר אותן ממש או שיצרף עשרה ב"א. א"כ לא הקלת בה כלל דהא כל עיקר דהאמינו חכמים וסמכו על בפ"נ הוא משום עיגונא שלא יצטרך להדר לקיים בחותמי' וכיון דאתה מחמיר על השליח שיצרף עשרה ב"א א"כ נוח לו לקיים בחותמי' ולא יצרף עשרה ב"א. ע"כ פריך מאי כדון ואלא על מה סמכינן. ומסיק אפילו בחנותן של ישראל. ודוק:

אתא עובדי קומי ריב"ל א"ל לית צריך פי' דשאלה איבעיא אם לא אמר נכתב לשמה ונחתם לשמה אלא סתם בפ"נ ובפ"נ אם מעכב תיבת לשמה אף בדיעבד או לא. ע"ז אמר נימר מה דשאל אמירא פי' דאת דאיבעיא לך אם התיבת לשמה מעכב או לא. יש לך לשאול שאלה גדולה מזו מה דשאל אמורא אם לא אמר בפני האשה בפ"נ ובפ"נ ומייתי מההיא דרבין בר רב חסדא דהביא הגט ולא הגיד לפני האשה ופיסקא דר"י ע"ז ועדיין נשאר האיבעיא הראשונה ע"ז אם תיבת לשמה ונכתב ביום מעכב אי לא. ע"ז פשיט דאתא עובדא קומי ריב"ל א"ל לית צריך דא"צ כלל לומר לשמה רק בפ"נ ובפ"נ סתם דא"צ רק משום קיום אבל לא משום לשמה. ע"ז פריך מחלפא שיטתי' דריב"ל תמן הוא אומר שניא היא שאינן בקיאין בדיקדוקי גיטין והכא אמר הכין דהטעם הוא רק משום קיום. ומשני חבריא בשם ריב"ל הדאי דאת אמר בראשונה שלא היה חבירים מצוין בחו"ל וכיון שלא הי' מצוין כ"כ הי' נמצא מיעוט שלא היה בקיאין בלשמה אבל עכשיו שחבירים מצוין בחו"ל כיון דהוי חברים מצוין כולם בקיאים הם בלשמה וא"צ אלא משום קיום לחוד דר"י וריב"ל לא פליגי לעיל דתרווי' ס"ל הטעם משום קיום רק ריב"ל מתרץ מ"ש גיטין ממתנה ע"ז ס"ל לריב"ל דהבפ"נ ובפ"נ תיקנו בגיטין משום חומרא משום דבגיטין איכא יותר חשש ממתנה ואחמירו בי' רבנן משום דיקדוקי גיטין. ור"י ס"ל דרק משום קולא לבד להקל עליה תיקנו בפ"נ ובפ"נ. דקל להקילו חכמים בגט משום עיגונא דלפיכך החמיר' משום הקולא דלבסוף כדמסיק מתוך חומר שהחמרת עלי' בתחילה הקלת עלי' בסוף. וקסבר ר"מ למימר דלר"י היינו בעירעור שחוץ לגופו מהני היינו על עירעור דמזויף אבל בעירעור שבגופו דלעולם הוא אינו מזויף. אבל גוף הגט פסול משום לשמה לא מהני ע"ז אמר ריבר"ב מכיון דתימר דטעמא משום חומר שהחמרת עליה בתחלה הקלת עלי' בסוף הוי לא שניא היא עירעור שבגופו ושחוץ לגופו על הכל הוי הקולא. ופריך והא תנינן והמוליך אפילו תימר אין חבירים מצוין בחו"ל אין מצוין בא"י והאיך תאמר שכיון שמצוין חבירים בקיאים הן והא בא"י לעולם מצוין חבירים. ומשני משום שלא לחלוק בגיטין בחו"ל כיון דבזה הזמן לא הי' חבירים מצוין בחו"ל ע"כ הוי החיוב אף בא"י משום חו"ל משום שלא לחלוק אבל בזמן הזה דבכ"מ מצוין חבירים בכ"מ לא חיישינן על דיקדוקי גיטין רק על קיום שטרות לחוד. ופריך מעתה כיון דאמרת שלא לחלוק בגיטין חו"ל א"כ מעתה נימא להיפך דהמביא גט בחו"ל א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ שלא לחלוק בגיטי א"י הא הקלת עלי' בסוף מתוך חומר שהחמרת בתחלה וכיון דהקלת עליה בסוף מנ"ל להקל במנה"י אדרבא ניחא דלפיכך לא הקילו בסוף בחו"ל כדי שלא להקל בגיטי א"י ולא יהא מועיל בפ"נ ובפ"נ דע"א בחו"ל משום שלא יהא מועיל בא"י ומשני דאזלי' בתר החומרא דבתחיל' מחמירינן בקל מפני החמור ואין מקילין בחמור מפני הקל לפיכך החמרת בתחלה בא"י משום החומרא דבחו"ל דאזלינן בתר בתחל' ולא כדקס"ד דהחמירו בתחילה מפני הקל דלבסוף ז"א אלא משום החומר דבתחלה הקלו לבסוף ע"כ אין מקילין בחמור מפני הקל ודוק:

נתן לה גיטא נטלו ממנה השליכו לים כו' לאחר זמן אמר לה נייר חלק היה כו' לא הכל ממנו לפוסלה. רבב"ח בעי קומי ר"ז הוא אינו פוסלה מי פוסלה פי' אם הוא אינו נאמן א"כ מי יהיה נאמן. כלומר למה אינו נאמן. ומשני א"ל מכיון שהוחזקה גרושה בפני שנים לא הכל ממנו לפוסלה זה מיירי בשנטל ממנה והשליכו לים ואח"כ אמר שנייר חלוק הי' בזה אינו נאמן לפסול את הגט ולעשות א"א. ואח"כ שאל הגמ' עוד דבר חדש נתן לה גיטא אשכחוני' גט בפסול כפיני' ויהיב לה חורן האיך הדין אתא עובדא קומי רבנן ואכשרון פי' אם ב"ד כפו אותן ליתן גט באלו שכופין אותם להוציא ואשכחוני' שנתן גט פסול וכפוהו ב"ד ויהב לה גט אחרת ובזה השליכו לים ואמר שטר פסים הוא נייר חלק הוא האיך הדין בזה וקאמר דאתא עובדא קומי רבנן ואכשרון את גט האחרת ולאו כל הימנו לפוסלה. ופריך מאי קמ"ל ומאי מחדש בזה ולא כן איתמר לא הכל ממנו לפוסלה ומאי קמ"ל. ומשני דזה קמ"ל דתמן לא הוכח פסול ברם הכא הוכח פסול דהא חזינן דאינו רוצה לגרשה ואפילו כשכפאהו ב"ד ואמר רוצה אני מ"מ ראינו שאינו רוצה לגרשה דהא נתן לה בתחלה גט פסול ומוכח שאינו רוצה לגרשה וע"כ מחדש בזה חדוש גדול דאי מהא דאיתמר לא הכל ממנו לפוסלה הוא משום דלא היה גט בכפי' ומהכ"ת נימא דנתן לה נייר חלק בתורת גט ומי כפה אותו על זה ואפילו אם ב"ד הי' כופין אותו כיון שאמר רוצה אני אנן סהדי דניחא ליה בגירושין דמצוה לשמוע דברי חכמים אבל הכא שנתן מתחלה גט פסול והוכח פסול מ"מ קמ"ל כיון דלא ראינו בגט האחרת שום פסול והוחזקו א"א בפני שנים לא הכל ממנו לפוסלה ומביא ראיה דאפילו הוכח פסול מ"מ הא דהוחזקו בפני ב' לא הכל ממנו לפוסלה דההוכחה אינו מבטל החזקה כהדא חיננא ברי' דר"א הוי מיסן וזרק גט לאיתתי' וצווחת ועיילון מגירתה חטף ממנה ויהב לה נייר חלק אתא עובדא קומי רבנן וחשון פי' דמביא ראי' אע"ג דהוכח פסול מ"מ בנתן גט לפני שנים סתם ולא ראו בו שום פסול והוחזקו בפניהם לגרושה א"נ לומר שהוא נייר חלק אע"פ שהוכח פסול שראינו שנתן גט פסול תחלה ואינו רוצה לגרש' דהא גבי ההיא עובדא דר"ח ברדר"א דראינו דנתן לה נייר חלק לשם גט ואפ"ה חיישינן להגט הראשון דהוחזקו ע"י שם דמגורשת ע"פ נשים והתם בעי' שם לא הוי גרושה גמורה אלא חשש גרושה כדאיתא בש"ס ופוסקים ז"ל אלמא דאפילו דהוכח פסול דראינו דנתן פעם שני נייר חלק מ"מ הקול גרושה דיש לנו למיחש משום גט הראשון חוששין גם היום והוי הוחזקו גרושה בשכונותי' וחוששין לה והרי דהוכח פסול לא מבטל להחזקה דהוחזקו גרושה בשכונותי' וכמו כן בהוחזקו גרושה בפני שנים דהוי גרושה גמורה לא נתבטל אע"פ דהוכח פסול דהוי דומיא ממש להא דחיננא ברי' דר"א דהא התם נמי דכוותי' נתן לה גיטא אשכחוני' גט בפסול דהוי נייר חלק ויהיב לה חורן מעיקרא. ופריך ולא כן א"ר יוסי בשם ר' יוחנן נבדק השם ונמצא מפי נשים כו' ברם הכא הוזכר שם הגט כפירוש הפני משה ז"ל לאו קול דנתגרשה אלא הוזכר בפירוש מפי נשים ששמעו דאמר לה הרז"ג ואית דבעי מימר הוא אמר גט כשר היה פירוש דלאו קול מפי נשים הוא אלא הוא בעצמו הגיד כן ודוק:

ר' ירמי' בעי כתבו בא"י כו' צריך שיאמר לה בפ"נ ובפ"נ מפני שכתבו בארץ וחתמו בחו"ל אבל נכתב בא"י ונחתם בא"י והלך ליתנו לה בחו"ל ולא מצאה ובא ומצאה בא"י א"צ שיאמר בפ"נ ובפ"נ זה פשיטא לי'. אלא הא מבעיא נתן לה את גיטה ואח"כ אמרה תזכה לי חצרי שבעכו. בזה הוי איבעיא אם א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ משום דהוי כתבו בא"י וחתמו בא"י ונתן לה בא"י רק שהגט הלך דרך חו"ל וה"נ הרי הנתינה הוא בא"י רק שבא לידה דרך חו"ל דרך החצר שבעכו דחו"ל ע"כ א"צ. או דילמא דחשוב גוף הנתינה הוא בחו"ל וע"כ צ"ל בפ"נ ובפ"נ משום מוליך. וע"ז אמר ר' חיננא דחשוב הנתינה בחו"ל דהוי כאילו היתה ידה ארוכה ופושטתו ונטלתו משם וחשוב הנתינה בחו"ל ע"כ צריך לומר בפ"נ ובפ"נ דחשוב הנתינה בחו"ל ור' אבא פליג על ר' ירמיה ור"ח מאן אמר לך כל עיקר דיש חלוק אם הנתינה הוא בא"י דרך חו"ל דלא צ"ל בפ"נ ובפ"נ. וע"כ אנו מדקדקין אם החצר שבעכו חשוב דהנתינה הוא בעכו או דהנתינה הוא בא"י רק דבא דרך עכו. מאן יאמר לן כל עיקר דלא צריך לומר בפ"נ ובפ"נ כשבא דרך חו"ל ופליג על ר' ירמי' בהא דפשיטא ליה כשבא דרך חו"ל לא"י א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ וע"ז קאמר מאן אמר לן כלל דלא צריך ודוק:

נתן לה את גיטה ואח"כ אמרה תזכה לי חצירי שבעכו. הרשב"א ז"ל בפ' הזורק מביא האי סוגיא ומוכיח מזה דאפילו אם אינה עומדת בצד חצירה דהוי אז חצר משום שליחות ואין חבין לאדם שלא בפני' ואפילו אם ברצונה להתגרש אמרינן שמא חזרה בה כדאיתא לקמן בר"פ התקבל אבל אם נתן תחלה בחצירה ואח"כ דיבר עמה ואמר לה הרז"ג בחצירך ואמרה רוצה אני דאז הוי ברצונה בשעת נתינה מגורשת. והק' הש"ק ז"ל דמאי ראי' היא הא עכו הוי חצי' בא"י וחצי' בחו"ל. וע"כ נקט עכו דמיירי דעומד בעכו בצד זה ונתן את הגט בצד אחר דהיא חו"ל והיא עומדת בצדו. ובאמת דברי הרשב"א ז"ל מוכרח מהא דנקט ואח"כ אמרה תזכה לי חצירי ומיירי בנתן תחלה ואח"כ היה האמירה ואם כדברי הש"ק ז"ל הא משכחת לה הנתינה והאמירה כאחת ודע דמיירי בנתן לה ע"י שליח ואין להקשות היך מהימן לומר בפ"נ ובפ"נ הא לא מהימן רק בעת הנתינה. ז"א כיון דחצירה מה שקנתה האשה קנה בעלה רק משום דגו"ח באכ"א א"כ לא חשיב טלי גיטך מעג"ק כדאיתא בתוס' ז"ל דף ע"ז ע"ב גבי עובדא דשכ"מ ופי' הא"מ ז"ל שם דמשום דבשעה שנעשה מחצירו חצירה הוי אז דידו נתן לידה וחשוב עי"ז נתינה עיי"ש וא"כ בשעה שנתן הגט לחצירה שבחו"ל אז חשוב הגט מונח בחצירו דהבעל וכשאמר לה השליח בא"י הרז"ג מבעלך והיא אמרה תזכה לי חצירי שבעכו חשוב אז בשעה שנעשה מחצירו דהבעל חצירה והשליח הוא דעל ידו נעשית מחצירו חצירה והוא בא במקו' הבעל לעשות מחצירו חצירה והוי אז הנתינה בשעה שנעשה מחצירו לחצירה וע"כ מהימן אז לומר בפ"נ ובפ"נ ועי' בדברינו בסוף פרק בתרא ודוק:

ר' עזרא בעי קומי ר"מ איש ואשה שהיו תפושין בגט כו' א"ל ד"ה היא ביניא היא הכא דאפילו כולה בידה וחוט אחד בידו אינו גט דכתיב ונתן בידה עד שיהא כולו בידה פי' דע"כ לא שייכי הך פלוגתא דרבי ורשב"ג אלא גבי ממון דאמרינן אנן סהדי דמאי דתפס האי דידי' הוא. וא"כ אנן סהדי דחצי אחד נתן להלוה וחצי אחר לא נתן והוי ספק אם החזיר לו השטר או לא. אבל הכא לא שייך אנן סהדי על החצי דחצי הוי כמו לא כלום. וצ"ב להבין סדר הגמ' בהך סוגיא דהענינים מסודרים כסדרן כשמסיים הסוגיא כיון שהוחזקה גרושה בפני שנים מסדר הסוגיא נתן לה את גיטה ונטלה ממנה והשליכה לים כו'. כיון שהוחזקה גרושה בפני שנים לא הכל ממנו לפוסלה וע"ז מיבעיא אשכחיני' גט בפסול. וההיא עובדא דחיננא בריה דרב אסי. וע"ז מיבעיא כ"ז כשטען הבעל שהי' נייר חלק והאשה אומרת גט הי'. או שאנו בעצמינו מסופקים אי גירשה בגט או בנייר חלק. אבל האיך הדין כששניהם תפושין בגט והן חולקין שהוא אומר שלא נתן והיא אומרת שנתן. אבל לא אבין הך איבעיא דר' ירמיה מאי שייכות היא באמצע הסוגיא. ולכאורה צריך לומר מקומה לאחר שמסיים עד שיהא כולה בידה וצריך ביאור לזה ודוק:

תוכן העניינים

חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה