אור ברסלב

חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי בבא מציעא· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי

פרק ה · הלכה א

פרק ה

א"ר ינאי זהו ריבית שיוצאה בדיינין. בעון קומי ר' יוחנן ריבית מהו שיוצאה בדיינין. א"ל אם מזו אין אנו מניחין לגדולי ארץ ישראל כלום. וזהו דחוי' בעלמא. ומשום דס"ל אין יוצאה בדיינין. ע"ז מסיק ומודה ר' יוחנן שאין שטר זוקק לחבירו פי' דאע"ג דס"ל אין יוצאה בדיינין לאחר שגבה המלוה הריבית שוב אין מוציאין מידו אבל אם עדיין לא גבה אלא שיש ללוה כנגדו עליו שט"ח והדין הוא דכל אחד עומד בשלו וזוקק שטר אחד לחבירו לקרוע השטר לא אמרינן דהוי כגבוי כבר ולא יכול עוד הלוה לתבוע בשט"ח שלו משום שהשט"ח שביד המלוה נחשב לפירעון לגבי' ולפ"ז הוי הריבית כאלו נגבה דהא ע"י זה בטל השטר של חבירו הלוה ז"א אלא דהלוה גובה בשטרו מה שכנגד הריבית שבשטר השני. דדווקא בשכבר גבה מעות מזומנים וגם קרע השטר חוב אז אין מוציאין מידו אבל כשלא גבה עדיין. אלא הגבוי הוא שנפטר משט"ח שביד חבירו זה לא הוי כגבוי אע"ג דבעלמא חשוב כגבוי זה עומד בשלו וזה בשלו אבל בריבית אינו כן כיון דלא גבה ממש וקרע השט"ח. עדיין ריבית בידו ומוציאין מידו. וכדמסיק דעוד מודה ר"י באם עוד השטר קיים דלא קרע עדיין השט"ח אע"ג שגבה מוציאין מידו דבעינן ב' תנאים דווקא בשגבה מעות מזומנים ונקרע השטר אז אין מוציאין מידו. ולדברינו שפיר מובן הא דמסמיך הברייתא דשטר שיש בו ריבית פלוגתא דר"מ וחכמים. ועי' בבבלי דף ס"ז דנחלקו אמוראים בסלוקי בלא זוזי אי חשיב אפוקי' ממונא או לא כיון דלא מפקע מיני' ממון אלא מנכין לו ממון. וזה ענין אחר:

במה קנה ר"נ בר יעקב סבר מימר חייב להעמיד לחבירו פי' דמקשה למה דקאמר ויין אין לו משמע אבל חיטים אפילו אין לו נמי מותר דחל הקנין. ע"ז פריך במה קנאה ר"נ ב"י סבר מימר חייב להעמיד לחבירו. פי' המוכר לחבירו כשיצא השער אע"פ שאין לו מחויב לטרוח ולקנות עבורו. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפכ"ב מה' מכירה ה"ג הפוסק על שער שבשוק וקיבל דמים ולא הי' אותו המין שפסק עליו ברשות מוכר חייב לקנות וליתן ללוקח מה שפסק ואם חזר בו מקבל מש"פ. והמפרשים ז"ל עמלים להביא מקור להרמב"ם ז"ל לדין הזה עי' בפכ"ד שם בנושאי כליו. ובאמת מהירושלמי הזה מוכח כן מפורש דדווקא גבי יין תנא דיין אין לו אבל חיטין אפילו אין לו נמי מותר משום דכיון דאיסורו בא לידו דמה לי הן מה לי דמיהן כיון דיש לו דמים ומצוי לקנות הרי דמי כמי שיש לו ועי' בפירש"י ז"ל דף ס"ג ע"א ד"ה ומאי לקח. ולא עוד אלא שמחויב לכתחלה לטרוח ולקנות עבורו. וזהו לישנא דרנב"י הכא דחייב להעמיד לחבירו ועי' בהה"מ ז"ל דמביא מקור מההיא מימרא דרבא דף ס"ג ע"ב והכ"מ ז"ל תמה ע"ז ואילו הכא בירושלמי מפורש כן:

חד בר נש אישאיל לחברי' דינרין אשרינהו גו ביתי' פי' דהכניסו לתוך ביתו בסתם. א"ל הב לי אגר ביתא א"ל הב לי דנריי אתא עובדא קומי ר' בא בר מינא א"ל נקום לי' ר"ל ינכה לו [והרא"ש ז"ל במס' ב"מ דף ס"ז גורס מפורש ינכה לו] מה דהוי חמי מישרי אע"ג דהכניס סתם בבית והוי אבק ריבית דאינה יוצאה בדיינין מ"מ כשמנכה לו לא חשיב מוציא בדיינין וע"ז מסיק הגמ' הטעם דלמה לא חשיב מוציא בדיינין הוא משום דיש מקום לתלות כיון שהכניס סתם ולא נקצב שכר הדירה ורוצה דמי דירה ביוקר. למשל אם ההלואה היתה ב' דינרין ותחשב דינר ריבית על דמי דירה אבל דמי הדירה הוא ביוקר והוא בב' דינרין וע"כ במקום דיש לתלות לא חשיב כמוציא הריבית. וע"ז מביא הגמ' התוספתא יש דברים שהן כו' הלוני מאה דינרין יש לי חיטים וחזר ולקחן ממנו בעשרים וארבעה סלעים [ומאה דינרין הוא כ"ה סלעים] אין זה ריבית הגם דלכאורה הוא ריבית דהא בתכ"ד מכר לו בכ"ד סלעים ולמה נותן לו מאה דינרין הא אגר נטר הוא משום דא"ל לית את צריך יהב אגר כלים או אגר הכתפין ע"כ אקול ר"ל אנכה וסב דינרך ר"ל סב הכ"ד סלעין לאחר הניכוי שכר כתף ואגר כלים או כדאמר ר' לא שמחשב לו שכר רגלו שהי' צריך לחפש אחר קונה אחר לפיכך כשנזדמן לו על יותר למוכרו בלא שכר כתף ובלא טילטול הרגלים הוזיל הסלע. ונמצא דכיון דיש מקום לתלות תלינן כיון דאינו רבית גמור. וה"נ אמר ר"ז על הדא דידן נעשה כמשכיר לו דירה ביוקר. ומקדים הגמ' ומביא המימרא דסתמא דגמ' דא"ל לית את צריך יהב אגר כלים וכו' ומימרא דר' לא ומימרא דר"ז על הדא דידן:

תוכן העניינים

חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה