חידושי רבי עקיבא איגר על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי עקיבא איגר
פרק ח
הלכה א
בכ"מ ד"ה במד"א שאין הבהמה נאסרת וכו' דאין מלמדין וכו' וצ"ע (נעה"ג) עי' בכפות תמרים בסוכה מ"ו ד"ה הא כיון.
הלכה ט
בלח"מ וכיון דרבינו פסק בפ' כרבנן וכו' (נעה"ג) במחכ"ת הא בסוגיא זו הי' סבר דפלוגתא דרי' (בר יודא) (בן יוסי) ורבנן בתוספות דלרבנן גם תוספות מותרת ולא דרשו תגדעון לענין תוס' ואתו לגידועין יקדמו לכיבוש א"י ואבד תאבדון בא ללמוד דצריך לשרש אחרי' ואייתר קרא דואבדתם שמם לכנות לה שם אבל למה דפסק הרמב"ם כשמואל אליבא דרבנן וכפי מה דמסקינן בדף מ"ח דפליגי בעוקר ולרבנן דרשי תוספות דאסור מן תגדעון א"כ ליכא קרא על לכנות שם ע"ש היטב והוא ברור ופשוט (עקיבא). אחר כך מצאתי שכ"כ בס' פרשת כסף ומה דפסק הטור דצריך לכנות שם כתב בס' הנ"ל די"ל דס"ל דלר"א תרתי שמעית מינא מקרא ואבדתם שמם לשרש אחרי' וגם לכנות שם עי"ש ונ"ל דיצא להטור כן מסתמא דגמרא תמורה כח: ההוא לכנות שם היא דאתא ואמאי נקט שלא אליבא הלכתא והי"ל לומר ההוא לשרש הוא דאתא אע"כ דלכ"ע ילפינן מיני' לכנות שם. ובב"ח כ' דר"א יליף כינוי שם מושקץ תשקצנו ע"ש.
הלכה יא
במל"מ בתוה"ד אמר המגי' וכו' אך עדיין וכו' וצד זה נראה מצד הסוגיא דלפי טעם זה וכו' (נעה"ג) ומהתימא לי על מאור עינינו המחבר המל"מ שלא שם עינו ע"ד הר"ן בסוגיין דמתני' דהמוציא שברי צלמים שכתב להדיא דין זה דצלמים שנשברו מאליהם דמותרים ומדברי תוס' בסוגיין ד"ה ספק נכרי חתכו וכו' נראה דחולקים בזה ע"ש.