אור ברסלב

חידושי מים חיים על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי חזקיה די סילוה

פרק ד · הלכה יג

הלכה יב

קדשי מזבח ימותו זבח רשעים תועבה וכו'. הנה בלשון זה של הרב יש בו ב' קושיות גדולות א' במ"ש הרב בדין קדשי בדק הבית שיפדו ואח"כ שורפין אותן שזה אין לו טעם דכיון דבשעת גמר דין היו שלל שמים הרי לא חל עליו איסור ולמה שורפין אותה וכן פירש רש"י בפ' נגמר הדין קדשי בדק הבית יפדו כשאר בדק הבית והפודה אותה יאכלם שהרי לא נאסרו דלאו דידהו הוו ע"כ. וכבר השיג עליו הראב"ד ומ"ש הכ"מ ליישב זה וז"ל וי"ל דס"ל לרבינו דבהמת עיר הנידחת מיקרי ואריא דהקדש הוא דרביע עלייהו וכיון דנסתלק אריא דהקדש חל עליו מיד איסור עיר הנידחת ולפי זה לא קאי ואח"כ שורפין אלא אקדשי בדק הבית עכ"ל. ואין זה כלום דא"כ למה פודין אותם לשורפן ולפי דבריו הו"ל לומר אם נפדו שורפים אותה ותו דגבי קדשי מזבח ימותו פרכינן בש"ס אמאי ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה ובשלמא הכא גבי פדיון מצינן למימר דה"ק שבי"ד מחוייבין לפדותן לשורפן אבל לענין מכירה מי יקנה אותן כיון דלא חזו למידי ותו קשה דמאי האי דקאמר דלפי זה לא קאי ואח"כ שורפין אלא אקדשי בדק הבית וכי עלה על דעתו דקאי לקדשי מזבח שאחר שימותו שישרפו אותן זה פלא ותו דאם איתא דקדשי מזבח הן בשריפה איך כתב הרב ז"ל גבי תרומה ביד ישראל שתנתן לכהן של מדינה אחרת דאי משום דהוו נכסי שמים וקדושתן קדושת הגוף קדשי מזבח נמי הוו נכסי שמים וקדושתן קדושת הגוף באופן שהכסף משנה לא העלה שום ארוכה להשגת הראב"ד והיא קושיא חזקה.
עוד יש קושיא אחרת גדולה ג"כ בדברי הרב במ"ש דמעשר שני וכסף מעשר שני וכתבי הקדש שבתוכה הרי אלו יגנזו ובפ"ו מהל' בכורים כתב הרב עיסת של מעשר שני בירושלם חייבת בחלה משמע דבגבולין ממון גבוה הוי ופטור וא"כ פסק כרב חסדא ולדידיה מוקמינן בש"ס למתני' דמעשר שני במעשר שני של עיר הנדחת שנכנס לירושלים ונפול מחיצות אבל בגבולין כיון דלא סגי בלא פדיה מיקרי ממון גבוה והו"ל שללה ולא שלל שמים והרב כתב בהיפך מזה שמעשר שני שבתוך עיר הנידחת יגנז והלח"מ העיר בזה ומהתימה מהכ"מ שהביא ברייתא דקתני שללה פרט לכסף הקדש וכסף מעשר וזהו היפך מ"ש הרב דיגנז.
ומה שנ"ל ליישב כל זה הוא דס"ל להר"ב דר' שמעון פליג את"ק וכדמוכח לישנא דברייתא ודלא כהראב"ד שסבור דלא פליגי דליתא וכדמוכח בגמרא דפרכינן הא מדסיפא ר"ש הוי רישא לאו ר"ש ופסק כת"ק דרבים נינהו וכרבינא דהוי בתרא וכדרך ראשון שכתב הכ"מ ודלא כדרך שני שכתב שפסק כשמואל משום דתלמודא מקשה בפשיטות היפך סברת רבינא דהא ליתא דבסוף פ"ק דערכין פריך הש"ס גבי שיער והא איסורי הנאה נינהו ואע"פ כן פסק הרב כרב נחמן בר יצחק וכמ"ש לעיל בפרק זה אלא העיקר כדכתיבנא והוקשה לו להרב בברייתא דהיכי קתני בדברי ר"ש שללה פרט לכסף הקדש וכסף מעשר והא ת"ק נמי הכי ס"ל דדריש שללה ולא שלל שמים ובמאי פליגי אלא על כרחך למימר דת"ק ס"ל דהא דממעטינן משללה שלל שמים הוי לצדדין דאי בקדשי מזבח כיון דאית בהו תרתי דהיינו שהם נכסי שמים וגם קדושתם קדושת הגוף ניצולין לגמרי אבל קדשי בדק הבית ומעשר שני כיון שאין קדושתן קדושת הגוף אע"פ שהם נכסי שמים כי מעטינהו קרא היינו מדין שריפה שאינן נשרפין בכלל שלל העיר משום כבוד שמים אבל מעשר שני בעי גניזה וקדשי בדק הבית בעו פדיה כדי לשורפן בכלל שלל העיר ור"ש פליג עליה וס"ל דמיעוטא דשלל שמים הוי לגמרי וכסף הקדש וכסף מעשר אינן נגנזין שלא חל עליהן שום איסור מעיר הנידחת ואנו קי"ל כתנא קמא ומשו"ה פסק הרב דקדשי בדק הבית מחוייבין בי"ד לפדותם כדי לשורפן ובהכי מיתרצא מתני' דמעשר שני ולא צריכינן לאוקימתת הש"ס דאע"ג דמעשר שני בגבולין הוי ממון גבוה מיהו כי מימעיט משללה היינו מדין שריפה אבל גניזה מיהא בעי ומשו"ה פסק הרב במעשר שני וכסף מעשר שני יגנזו כסברת ת"ק ולא כר"ש ובש"ס הוה מצי לשנויי הכי אלא דלפום שיטתיה דמקשן דלא אסיק אדעתיה לפלוגי בהכי קמשני תלמודא והרב גופיה כשכתב דין תרומה ביד ישראל שינתן לכהן שבמדינה אחרת הוקשה לו מ"ש מקדשי בדק הבית שצריכים שריפה אחר פדיון והשיב דשניא תרומה שהן נכסי שמים וקדושתם קדושת הגוף כלומר לאפוקי קדשי בדק הבית שאף על פי שהן נכסי שמים אינן קדושת הגוף זהו מה שנראה בדעת הרב ומה שאפשר להליץ בעדו בזה ודוק.

תוכן העניינים

חידושי מים חיים על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה