חידושי מים חיים על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי חזקיה די סילוה
פרק ג · הלכה ו
העובד ע"ז מאהבה כגון שחשק בצורה וכו'. מ"ש הכ"מ שרבינו נראה לו שלא לפרש כסברת שאר המפרשים משום דמיראת אדם היינו באונס ואנוס רחמנא פטריה והיכי אמר אביי חייב וקשה טובא דהא איתא בגמרא אמר אביי מנא אמינא לה דתניא לא תשתחוה להם וכו' יכול אפי' נעבד כהמן ת"ל לא תעבדם והא המן מיראה הוה נעבד הנה לך בבירור שאפי' שיש שם יראת אדם שהרי היה שם מאמר המלך להשתחוות להמן אע"פ כן מיחייב לאביי ולעיקר קושייתו כבר תירץ הריב"ש דלאו מיראה שמא יהרגנו דבהא לא הוה מיחייב אביי אלא מיראת אדם שיזיקנו קאמר.
עוד תמה הרמ"ך דמאי שנא מזרק אבן למרקוליס דחייב אע"ג דלא קבליה עליה ותירץ הכ"מ שרבינו בזורק אבן למרקוליס לבזותו לענין חיוב חטאת קאמר ולא לענין חיוב סקילה ע"כ. משמע שר"ל דכי קאמר הרב הכא פטור ר"ל פטור מסקילה ולעולם דמיחייב בחטאת דומיא דזורק אבן למרקוליס והא ודאי ליתא דדבר פשוט הוא בלשון הרב שסתם וכתב פטור ר"ל לגמרי אף מחטאת וכן מוכח להדיא בש"ס מההיא ברייתא דכהן משיח בפ"ז דמייתי יעו"ש.
ובאמת כי דברי הרב אינן ברורים דהא בש"ס מייתי אביי ראיה מהמן דמיראה היה נעבד ולפי שיטת הרב אין דמיונו עולה יפה אם לא שנאמר דמייתי ראיה במכל שכן כיון דאפי' מיראת אדם מיחייבינן כ"ש מיראת הצורה עצמו. תו קשה לי לשיטת הרב מהא דאיתא התם בסנהדרין דף ס"א ע"ב דהא אמרינן לא תאבה לו ולא תשמע אליו הא אבה ושמע חייב מיירי בדאמרי ליה עבודה זרה פלונית כך מטיבה כך מריעה דכיון דידע שבחיה דע"ז וקאמר אין תו לא הדר ביה ומיחייב באמירת אין וזה תימה לדעת הרב דאיהו קאמר דאף שעבדה משום דמטיבה ומריעה דמיפטר וכ"ש באמירת אין וכי עדיף האמירה מעבודה גופה דמיפטר וליכא למימר דפליגן דרבא גופיה דפטר הכא איהו גופיה קאמר התם ההיא אוקמתא עיי"ש. ותו קשה מדאמרינן בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף ס"ה ע"א) דמקטר לשד עובד ע"ז הוא והא התם שבודאי אינו מקבלו עליו לאלוה אלא שמקטר לו כדי שיעשה חפצו ורצונו והוי כעובד מאהבה ואע"פ כן קרינן ליה עובד ע"ז ולכן פירוש שאר המפרשים עיקר ודוק.