אור ברסלב

חידושי מים חיים על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי חזקיה די סילוה

פרק ג · הלכה ד

הלכה ג

ספת לה צואה וכו' ע"ז שעובדין אותה במקל וכו'. הכל תמהו על הרב דאטו שחיטת חגב ושחיטת בהמה מחוסרת אבר מי גרע מספיתת צואה וניסוך מי רגלים והכ"מ כתב ליישב דעת הרב בדברים דחוקים ומ"ש דשפיר מצי רב למיתי ככו"ע דההיא דחגב מיירי כשאין עובדין אותה בחגב הוא הדין דמחייב בבעלת מום ואיכא למידק על הרב ז"ל דלמאי איצטריך להאי דסוף סוף ק"ל ההיא דספת לה צואה ואין לומר דההיא מוקי לה כשעובדין אותה בצואה דא"כ הו"ל לרבינו לפרש ובחילוק שמחלק הרב גופיה לקמן שיותר נראה עבודה בספיית צואה וניסוך מי רגלים משחיטת חגב ומחוסרת אבר בההיא נמי מתרצא הך דרב ושפיר מצי אתיא ככו"ע וצ"ע.
גם מה שתמה על הראב"ד אמאי פסק כרבי יהודה ודחה ההיא דמחוסרת אבר דאמרה רבי יוחנן משום מימרת רב ורב ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן ע"כ. ואין זה קושיא כלל לפי שיטת הראב"ד דהא על כרחך ההיא דרב אתיא כרבי יהודה ולא כרבנן ואיהו גופיה כתב דכיון דכמה אמוראי שקלי וטרו אליבא דרב ש"מ כותיה ס"ל וא"כ הוה ליה רבי יוחנן יחידאה לגבייהו ומשו"ה פסק דלא כותיה.
גם מ"ש עוד דמ"ש הראב"ד וכשאמר רב יהודה ע"ז שעובדים אותה במקל וכו' נתכוון לומר דרבותא דרב היינו כשזרק מקל לפניה פטור אבל לדעת רבינו רבותיה בשיבר דחייב וי"ל דסבר רבינו דעדיף טפי למימר רבותא ברישא וכו' הנה דברי הראב"ד ברורים שהוקשה לו לפי שיטתו דכל כעין זביחה וזריקה חייב אפילו שלא כדרכה א"כ למה נקט רב ע"ז שעובדים אותה במקל ושני דמשום סיפא דזרק מקל בפניה דאף בכה"ג פטור. אבל לדעת הרב ניחא דאיצטריך למימר רב עכו"ם שעובדין אותה במקל אי משום רישא אי משום סיפא דאי משום רישא דדוקא בעכו"ם שעובדין אותה במקל שיבר מקל בפניה חייב ואי משום סיפא דאף בכה"ג זרק מקל לפניה פטור ואם כן קשה על הכ"מ דמאי האי דקאמר דעדיף טפי למימר רבותא ברישא מלמימר רבותא בסיפא והא לדעת הרב איצטריך משום רישא וסיפא וצ"ע.
באופן שדברי הכ"מ דחוקים הרבה במ"ש דבדין הוא דכי אמר לימא כתנאי דהוה מצי למימר לא דכו"ע כרב אלא משום דמאן דאמר לימא כתנאי לא אסיק אדעתיה לאיפלוגי וכו' וכל זה דוחק גדול ומי הכניסו להרב בתגר זה וגם בס' לח"מ האריך ליישב דעת הרב וא"צ להשיב על דבריו כי הם דחוקים מעצמם כמו שיראה המעיין וגם הר"ן תמה על רבינו ומעתה צריך הבנה וסיעתא דשמיא ליישב דעת הרב ז"ל.
וקודם שאבוא ליישב דבריו נעורר בדבריו דלכאורה דבריו סתרי אהדדי שהרי גבי ספת צואה לא ביאר הרב דמיירי בצואה לחה כדאוקימנא בש"ס מוכח להדיא דמיירי אף בצואה יבשה וא"כ קשה דמאי שנא מזרק מקל בפניה שלא חייב הרב אלא כשעובדין אותה במקל. ולכן נראה ברור שסבור הרב דמאי דנקט רב עבודה זרה שעובדין אותה במקל לאו משום חיובא דהא אמרינן בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף ס"ב) דשיבר מקל בפניה דהוי תולדה דזביחה וסתמא קאמר דמשמע שאף שאין עובדין אותה במקל אלא משמע ליה להרב דבכל מין ע"ז אפי' זרק מקל בפניה מיחייב ואף שאינה זריקה משתברת והיינו נמי ההיא דספת צואה דמיירי בצואה יבשה ואף שאין עובדין אותה בצואה מיחייב אלא נקט רב שעובדין אותה במקל אי משום רישא שיבר מקל בפניה שנאסרת דהיינו דוקא כשעובדין אותה במקל אי נמי משום סיפא דאף כשעובדין אותה במקל בזרק מקל בפניה אינה נאסרת וזה מוכרח בדעת הרב.
ומאי דקשיא להו לקמאי דמי גרעי שחיטת חגב ושחיטת בהמה מחוסרת אבר מספיתת צואה לי לא קשה מידי שזה הוציאו הרב ממימרת ר' יוחנן דקאמר מנין לזובח בהמת בעלת מום לע"ז שהוא פטור שנאמר זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו לא אסרה תורה אלא כעין פנים והכי פירושו דייק קרא דוקא בזביחה בעינן ממש דומיא דכעין פנים וכדדייק קרא דכתיב זובח לאלהים יחרם אך בתנאי שיהיה ראוי לה והוי גזרת הכתוב דקפיד קרא אזביחה דלהוי כעין פנים הא לאו הכי לא מיחייב אבל מה דהוו כעין זביחה או כעין זריקה ואף שאינה זריקה משתברת כיון דלא שייך בה כעין פנים בכל גוונא מיחייב ולפי זה ר' יהודה ורבנן תרווייהו ס"ל כר' יוחנן אלא דר' יהודה ס"ל כיון דחגב לאו בר שחיטה הוא הו"ל כעין זביחה והילכך מיחייב עליה דומיא דשיבר מקל ורבנן ס"ל הואיל וצוארו דומה לצואר בהמה ושחטיה זובח שפיר קרינן ביה וכיון דלא חזי לפנים מפטר וקי"ל כחכמים דרבים נינהו והכי ניחא דלא קאמר לימא כתנאי אמימרת ר' יוחנן משום דמצי אתי שפיר ככו"ע וכדכתיבנא וכי קאמרינן לעיל בגמרא לימא כתנאי הוה מצי למידחי שפיר כדכתיבנא אלא דאכתי לא שמיע לן מימרת ר' יוחנן אבל לבתר דאתא ר' יוחנן וחדית לן האי חדושא ממילא מתוקמא ההיא ברייתא דספת לה צואה כפשטה ואף שאין עובדין אותה בצואה ואף בצואה יבשה דומיא דזרק לה מקל וכן ברייתא דשחט לה חגב מיתוקמא שפיר אליבא דרב ושפיר מצי רב למימר אנא דאמרי ככו"ע ועד כאן לא פטרי רבנן אלא בחגב משום דשחיטה ובזביחה קפיד קרא דלהוי חזי בפנים אבל בשיבר מקל לכו"ע מיחייב והשתא ניחא נמי דרב ור' יוחנן לא פליגי ובהכי אסתליקו כלהו קושיי דקמאי ולא צריכינן לדוחקי דבתראי ושמעתתא רווחא טובא לדעת רבינו וכל הפורש ממנו כפורש מן החיים.

תוכן העניינים

חידושי מים חיים על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה