חידושי מים חיים על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי חזקיה די סילוה
פרק ב · הלכה ז
אין המגדף חייב וכו'. לקושית הכ"מ דמאחר שפסק בההיא כשמואל היאך פסק בפ"ה מהל' ממרים כחכמים שאם קלל אביו ואמו בכנוי פטור נ"ל לתרץ דאי לדרשא דיברך שם בשם אם כן סגי ליה לקרא דליכתוב ונוקב שם ה' בנוקבו יומת והוה קשיא ליה דלא ליכתוב בנוקבו והו"א דבכל גוונא מיחייב אלא מיתורא דקרא שמעינן דצריך שיברך שם בשם והכי מוכח לישניה דהש"ס דקאמר מה ת"ל שם ולא קאמר מה ת"ל בנקבו שם נ"ל ושוב מצאתי להלח"מ שכתב כדברי בהל' ממרים פ"ה עיי"ש ודוק.
ומ"ש הכ"מ דמשמע ליה לרבינו דכי קאמר בגמרא (סנהדרין דף ס') ש"מ שם בן ד' נמי שם הוא בשם אדנות קאמר ע"כ. וליתא דהא אקשינן בגמרא פשיטא יכה יוסי את יוסי תנן ושנינן מהו דתימא עד דאיכא שם רבה ומילתא בעלמא הוא דנקט קמ"ל ולשיטה זו למה ליה למימר מילתא בעלמא הוא דנקט הא אפי' תימה שם רבה דהיינו שם ההויה נקט יוסי משום דהוי בן ד' אותיות דומיא דשם הויה ולא מילתא בעלמא הוא אלא משמע ודאי כדפי' רש"י דשם רבה היינו שם בן מ"ב אותיות ולפי זה יוסי לאו דוקא ומילתא בעלמא הוא ואף אם נאמר לשיטה זו דשם רבה היינו שם מ"ב אכתי קשה דמאי קשיא לן פשיטא ואמאי צריכינן לשנויי עד דאיכא שם רבה לשני דהו"א דוקא שם הויה ולהכי איצטריך לאשמועינן דאפילו שם אדנות וצ"ע ורש"י פי' בפרק שבועת העדות (שבועות דף ל"ו ע"א) דאינו חייב אלא על שם הויה עיי"ש.
ועל שאר הכנויים באזהרה. תימה דרש"י והתוספות כתבו לשם ובפרק שבועת העדות (שבועות דף ל"ו) דאיתיה נמי בכרת והכי איתא בפסחים פ' מי שהיה טמא וצ"ע. ומצאתי בירושלמי דסנהדרין פלוגתא דתנאי וסבור הרב דסוגיא דפסחים וסנהדרין פליגן ופסק כסוגיא דסנהדרין ודשבועות דסוגיא בדוכתה עדיפא ודוק.