אור ברסלב
חידושי מהרשדם חלק ב אות כ › כלי חרס אינו יוצא מידי דופיו לעולם ועי' בע"ז בסוף ובזבחים ד' צ"ה ובפסחים ד' ל':

חידושי מהרשדם חלק ב· רבי דוד שלמה מרגליות

אות כ · כלי חרס אינו יוצא מידי דופיו לעולם ועי' בע"ז בסוף ובזבחים ד' צ"ה ובפסחים ד' ל':

אות כ

הנה שיטת הרמב"ם דהא דכלי חרס אינו יוצא מידי דופיו ילפינן לה מדכתיב ישבר זה רק בחטאת אבל בשאר קדשים מהני הגעלה אפילו לכלי תרם ותמהו עליו מהא דאיתא בזבחים ד' הנ"ל בעי רמי בר חמא תלאו באויר תנור מאי אבישול ובלוע קפיד רחמנא וכו' ת"ש דאמר רב נחמן תנור של מקדש של מתכות הוה ואי בישול בלא בלוע לא קפיד רחמנא נעביד של חרם ומשני כיון דאיכא שירי מנחות דאפייתן בתנור ואיכא בישול ובלוע וכו' פי' רש"י בישול ובלוע שמן המנחה וכו'. וקשה לשיטת הרמב"ם דישבר רק בחטאת והא במנחת חטאת לא היה שמן וליכא בישול ובלוע ועי' בספר ברכת הזבח ובס' שעה"מ. ונראה דהא בלאו הכי קשו עליו דאם כן איך ילפינן בחמץ וביין נסך דכלי חרס ישבר מדכתיב ישבר בכלי חרס והא חזינן דבשאר קדשים מהני הגעלה אפילו בכ"ח וע"כ דהאי דישבר בחטאת הוא רק גזירת הכתוב דאל"כ אין חילוק בין חטאת בין שאר קדשים ותרצו דהא בתוס' ע"ז וברא"ש שם הקשו אמאי צריכין מריקה ושטיפה במתכות ושבירה בכ"ח והא נותן טעם לפגם הוא אי אמרינן דלינת לילה פוגמת ועי' ברא"ש דכתב דבאמת הוא גזירת הכתוב ועי' שם ובזה תירצו הרמב"ם בפי' המשנה דסובר דהא דבעינן מו"ש משום הבעין ולא משום הבלוע ותמהו עליו אך סברת הרמב"ם דגזרת הכתוב הנ"ל לא היה רק בחטאת לאסור נטל"פ ולא בשאר קדשים דאז שרי נטל"פ וע"כ סובר הרמב"ם הא דבעינן מו"ש הוא משום הבעין דדבר שהוא בעין לעולם לא נפגם משא"כ הטעם לא אוסר דנטל"פ הוא ודק בחטאת החמירה התור' דאפילו נטל"פ אסור וע"כ שפיר סובר הרמב"ם דהא דישבר בכ"ח זה רק בחטאת דאז אוסר הטעם הנבלע בו ובכ"ח אינו יוצא הנבלע ע"י הגעלה וע"כ ישבר משא"כ בשאר קדשים דעיקר מוש"ט הוא משום הבעין ורק דגזירת הכ' דאפילו מה שהוא בעין צריכים מוש"ט וכיון דההכשר רק לבעין ולזה לא שייך דכלי חרס אינו יוצא מידי דופיו:

ועכ"פ חזינן דהיכא דבלוע אוסר לא מהני הגעלה לכ"ת דמהך טעמא בחטאת דאוסר הבלוע ישבר וע"כ שפיר ילפינן דבכל איסורים דהבלוע אוסר כגון ב"י לא מהני הגעלה בכ"ח רק ישבר וע"ש. ובאמת יש קצת לפקפק בזה אי אמרינן דבקדשים עיקר מוש"ט למאי שהוא בעין מהא דאיתא בזבחים ד' צ"ג דחכמים סברו מריקה בחמין ושטיפה בצונן מידי דהוה כל איסורין שבתורה והא לא דמי דהתם בעינן שפיר הגעלה בחמין משום דבלוע אוסר משא"כ הכא דבלוע נטל"פ ורק מוש"ט הוא משום הבעין אפשר דלא בעינן בחמין:

וניחא בזה קוש' ש"ך סי' ס"ת על הסוברים דכ"מ אינו בולע אלא אור מהלך תחתיו מהא דאיתא במתני' דזבחים אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו טעון מוש"ט וע"כ איירי בכ"מ דאי בכ"ח בעינן שבירה וקתני אחד שעירה לתוכו אמא דאפי' בכ"מ בלע ע"י עירוי וע"ש. ולפי זה ניחא דכיון דמיש"ט הוא רק למאי שהוא בעין א"כ מאי בכך דלא נבלע בכ"מ רק ע"י האור מ"מ יש בעין על הכלי ולזה צריכין ג"כ מוש"ט בקדשים דבעלמא דההכשר להבלוע ולזה שהוא בעין סגי בהדחה וע"כ אמרינן דכ"מ לא נבלע רק ע"י האור מהלך תחתיו משא"כ הכא דמוש"ט לזה שהוא בעין וע"כ לא בעינן האור מהלך תחתיו:

ובזה ניחא הא דסובר הרמב"ם דאיבעי' תלאו באויר תנור מאי לא קאי רק בחטאת דיש לומר דהא דאסור בישול בלא בלוע משום דחזינן דאפילו נטל"פ אסור בקדשים הגם דבלוע לא נחשב לכלום וע"כ יש לומר דאפי' בישול בלא בלוע אסור וכבר אמרנו דזה רק בחטאת אסור נטל"פ וע"כ סובר דאיבעיות הגמרא לאסור בישול בלא בלוע לא אזלא רק על חטאת והנה לפי זה צריכין לומר דהא דבישול בלא בלוע שרי ואע"ג דחזינן דנטל"פ אסור דג"כ ליכא בלוע אך לפי מאי דאיתא בר"ן בע"ז לתרץ הא דבקדשים צריכין מוש"ט או שבירה הגם דנטל"פ הוא וכתב וז"ל משום דעיקר הטעם דאינו ב"י שרי משום נהי דבפני עצמו הוא מוטעם ומשובח אלא שמפני שאינו משביח תערובתו אלא פוגם הוא שאין אוסר תערובתו וכיון שעדיין שם נותר עליו צותה תורה לבערו כשם שצותה לשרפו וביעור נותר הבלוע בכלי ראתה תורה שבירה בכ"ח או הגעלה בכ"מ וע"ש. ולפי זה שפיר דחה הגמ' לעולם דבישול בלא בלוע שרי רק כיון דאיכא שירי מנחות דהא אי בישול בלא בלוע שרי וע"כ הא דאסור נטל"פ משום סברת הר"ן הנ"ל וא"כ אפי' בשאר קדשים ישבר בכ"ח וא"כ הגם דבחטאת ליכא שמן הא אפילו בשאר קדשים צריכין שבירה בכ"ח כדי לבער הבלוע מהכלי דדוקא לסברת הרא"ש הנ"ל דהוא גזה"כ לאסור נטל"פ אז יש לומר דזה רק בחטאת ולא בשאר קדשים:

ובזה ניחא הרי"ף דפסק דשוחט בסכין של עכו"ם דסגי בהדחה ולא כרב דסובר דקולף ותמהו עליו הא הלכה כרב באיסורי ועי' ביו"ד סי' י' אך לפי מה שהקשה בפלתי דאי אמרינן דכלי מתכות שאינו בולע אלא א"כ אור מהלך תחתיו א"כ מה בכך דבית השחיטה רותח הא במתכות בעינן אור מהלך וכו' אך לפי מה שהקשה בש"ך הנ"ל דהא בהדיא איתא במתני' אחד שבישל בו ואחד שעירה טעון מוש"ט והתם ע"כ איירי במתכות דבכלי חרס בעינן שבירה ותירץ בפלתי דאיירי בכ"ח ובשאר קדשים דאז סובר הרמב"ם דמהני הגעלה אפילו בכ"ח וכבר אמרנו דטעמו של הרמב"ם משום דהוא נטל"פ רק משום דהוא גזה"כ וגזה"כ לא היה רק בחטאת ובשאר קדשים נטל"פ שרי וההכשר רק הוא משום הבעין וע"כ לא שייך דאינו יוצא מידי דופיו וא"כ לרב דסובר מב"מ במשהו והפוסקים סוברים דכל היכי דמשהו אסור גם נטל"פ אסור וא"כ לדידיה י"ל דההכשר בקדשים אינו משום גזה"כ רק משום מב"מ והוא במשהו לרב וע"כ אסור גם נטל"פ וא"כ לרב אין חילוק דכלי חרס ישבר אפי' בשאר קדשים כיון דהבלוע אוסר וא"כ ע"כ מתני' דקתני אחד שעירה לתוכו איירי בכ"מ ושמעינן דאפי' במתכות לא בעינן אור מהלך תחתיו וע"כ סובר רב דקולף משום דבית השחיטה רותח משא"כ לדידן דבשאר קדשים אפי' בכ"ח מהני מוש"ט וי"ל דבכ"מ בעינן אור מהלך וע"כ לא פסקינן כרב רק דסגי בהדחה:

וגם לפי מה דאיתא בפלתי דסברת הרמב"ם הנ"ל משום דהגם דכ"ח אינו יוצא מידי דופיו מ"מ ע"י הגעלה איקלש הטעם וק"ל דהיכא דהיתרא בלע טעם קלוש שרי משא"כ היכי דאיסורא בלע אסור גם טעם קלוש ע"כ סברת הרמב"ם דחטאת דחשוב איסורא בלע לא מהני הגעלה בכ"ח משא"כ בשאר קדשים דהיתירא בלע וע"כ ע"י הגעלה איקלש הטעם לכן אפי' בכ"ח סגי הגעלה וזה לדידן דק"ל דנ"ט בר נ"ט דהיתרא שרי משא"כ לרב דסובר דגים שעללו בקערה דאסור לאכלן בכותח דסובר דאפי' היכי דהיתירא בלע אסור טעם קלוש א"כ לדידיה אפי' בשאר קדשים לא מהני מוש"ט בכ"ח וע"כ הא דקתני ואחד שעירה מיירי בכ"מ דבכ"ח בעינן שבירה ואפי' בשאר קדשים ושמעינן בזה דאפי' בכ"מ לא בעינן אור מהלך וע"כ סובר רב דקולף משא"כ לדידן דנ"ט בר נ"ט דהיתרא שרי וי"ל דבשאר קדשים אפי' בכ"ח סגי מוש"ט ומתני' אחד שעירה וכו' איירי בשאר קדשים לעולם דבמתכות בעינן אור מהלך תחתיו ע"כ לא פסקינן כרב וסגי בהדחה:

ועי' בס' צ"ק דכתב דסברת הרמב"ם הנ"ל משום דהגם דכ"ח אינו יוצא מידי דופיו לעולם מ"מ לאחר הגעלה לא נשאר רק משהו ובחטאת משהו אסור וע"כ בעינן שבירה משא"כ בשאר קדשים שרי משהו ע"כ מהני הנעלה ואנן ילפינן דכל היכי דהוא במשהו כמו חמץ ויין נסך לא מהני הגעלה:

וניחא בזה קושית ח"י סי' תמ"ז על הא דאיתא ברמ"א שם ובלבד שלא יתיכו בכלי חמץ שהוא ב"י והקשה דהא משמע בגמ' דאיכא ס' נגד פליטת הכלי דהא הגמ' בפסחים ד' הנ"ל פריך על רב דסובר דקדירות בפסח ישברו ואמאי ליעביד שלא במינו ומשמע דאיכא ס' נגד פליטת הכלי דאל"כ מה בכך דיבשל שלא במינו ובס' מק"ח איתא דהא באמת הוא נטל"פ רק כל היכי דמשהו אסור גם נטל"פ אסור וע"כ פריך וליעביד שלא במינו דאז יהי' שרי משום דהוא נטל"פ ע"ש:

ובזה ניחא דברי הסמ"ג שכתב וז"ל דכל איסורים שהן במשהו גם נטל"פ אסור מהא דפריך ולעביד שלא במינו גזירה אטו מינו ומה בכך הא הוה נטל"פ אלא ודאי דאיסור שהוא במשהו גם נטל"פ אסור ותמהו עליו דלמאי איצטריך להביא קושי' הגמ' ולא מתחלת דברי רב דאמר קדירות בפסח ישברו הגם דהוא נטל"פ וע"כ דכל היכי דמשהו אסור גם נטל"פ אסור ולכאורה נראה דהנה שיטת רש"י שם דמשום הכי סובר רב דישברו משום דסובר דנטל"פ אסור והקשו בתוס' דא"כ מאי מספקא לרבא בע"ז אי אוסר רב נטל"פ אי לא והא מדסובר דישברו ע"כ דאוסר נטל"פ וע"ש וע"כ נראה דהנה בתוס' כתבו שם דמ"ה סובר רב דישברו משום דלכתחלה אסור נטל"פ ועוד דהכא שאני דאינו פוגם רק משום ששהה בדופן הכלי משא"כ התם בע"ז דפוגם אפי' כשהוא בעין והקשה בס' שה"מ דא"כ שמואל דסובר בע"ז דאפי' היכי דאינו פוגם רק מחמת ששהה בדופן הכלי חשוב נטל"פ ושרי וא"כ לא צריך שמואל לומר דמשום הכי לא ישברו משום כר"ש וע"י תערובות לא קניס ר"ש והא בלאו הכי שרי משום דהוא נטל"פ ותירץ שם דהא דלא סגי בתירוץ ראשון של התוס' משום דלכתחלה אסור משום דא"כ קשה לשתמש שלא במינו ואין לומר משום גזירה אטו מינו הא מינו ג"כ לא אסור רק משום גזירה דב"י והוה גזירה לגזירה וע"כ איצטריך שמואל לומר דמש"ה לא ישברו כר"ש דאל"כ אסור עכ"פ להשתמש במינו דליכא רק חדא גזירה אטו ב"י וע"ש:

ולפי זה י"ל לפי מה שהקשו בתוס' שם מה פריך ולעביד שלא במינו הא אין מבטלין איסור לכתחילה ועי' בר"ן וכתב דהיכא דהיתרא בלע מבטלין לכתחילה ועי' בסוף ע"ז על הא דמחלק שם דבהיתרא בלע סגי בהגעלה ובאיסורא בלע בעי ליבון ופריך רבא סוף סוף כי פלט איסורא פלט ע"ש וא"כ לרבא אפי' בהיתירא בלע אין מבטלין לכתחילה ולא קשה לדידי' ולעביד שלא במינו ולפי זה י"ל הא דהוכיח רש"י דרב אוסר נטל"פ משום דאין לומר דלכתחלה אסור נטל"פ דא"כ תקשה וליעבד שלא במינו ואין לומר משום גזירה דבמינו הא גם מינו מדינא שרי ונטל"פ הוא ולא אסור רק משום גזירה אטו ב"י וע"כ רב אוסר נטל"פ וזה לדידן דמחלקינן בין היתירא בלע משא"כ רבא לשיטתו שפיר מספקא דרב מתיר נטל"פ והא דסובר דישברו משום דלכתחלה אסור ולדידיה לא קשה ולעביד שלא במינו די"ל משום דאין מבטלין איסור לכתחלה הגם דהיתירא בלע:

ולפי זה ניחא הסמ"ג הנ"ל דלפי מאי דאיתא בריטב"א בחולין דאע"ג דאינו ב"י לכתחלה אסור מ"מ היכי דהיתירא בלע שרי אינו ב"י לכתחלה וא"כ מרב גופא אינו ראי' דהיכי דמשהו אסור גם נטל"פ אסור די"ל משום הכי ישברו משום לכתחלה אסור נטל"פ וא"ל דהא היתירא בלע ואז שרי לכתחלה די"ל דחמץ חשיב איסורא בלע כיון דשמו עליו ועי' בר"ן וברמב"ן דהרבה פוסקים סוברים דחמץ חשוב איסורא בלע לענין נ"ט בר נ"ט אך מדפריך הגמרא ולעביד שלא במינו ואע"ג דאין מבטלין איסור לכתחלה וע"כ דחשוב היתירא בלע וא"כ אי אפשר לומר דלכתחלה אסור נטל"פ דכיון דהיתירא בלע וע"כ משום דכל היכי דמשהו אסור גם נטל"פ אסור אך לפי המקו"ח הנ"ל ניחא בפשיטות דמדרב אינו ראי' די"ל משום דלכתחלה אסור נטל"פ אך כיון דפריך הגמרא ולעביד שלא במינו ואע"ג דליכא ס' וע"כ דהיתר הוא משום נטל"פ ובמינו אסור משום דכל היכי דמשהו אסור גם נטל"פ אסור:

אך לפי צ"ק הנ"ל י"ל דקושית הגמרא ולעביד שלא במינו ע"י הגעלה והגם דכ"ח אינו יוצא מידי דופיו מ"מ לא נשאר רק משהו ושלא במינו שרי משהו

ובזה ניחא קושי' תויו"ט בזבחים דהנה שם ד' צ"ג איתא במתני' חטאת פסולה דמה אין טעון כיבוס בין שהיה לו שעת הכושר בין שלא הי' לו שעת הכושר ולקמן איתא מדמה מדם כשירה ולא מדם פסולה רע"א היתה לו שעת הכושר ונפסלה דמה טעון כיבוס לא היתה שעת, הכושר אין דמה טעון כיבוס רש"א אחד זה ואחד זה אין דמה טעון כיבוס מ"ט דר"ש כתיב אותה וכתיב מדמה חד להיכי דהיה לו שעת הכושר ור"ע אותה פרט לתרומה ור"ש לטעמו דקדשים קלים לא בעינן מוש"ט וכש"כ תרומה וכו' וא"כ לפי זה מתני' דקתני דאפילו היה לו שעת הכושר ע"כ כר"ש בק"ק לא בעינן מוש"ט לפי זה קשה סתמא אסתמא דסתם מתני' לקמן דקדשים קלים בעינן מוש"ט דלא כר"ש וע"ש וע"כ נראה דהנה בתוס' הקשו שם על הא דאיבעיא שם בישול במקצת הכלי טעון מוש"ט בכל הכלי דאמאי לא איבעיא בכל איסורים שבתורה בישול במקצת הכלי וכו' ותירצו המפרשים דבשאר איסורים דאוסר הבלוע דאינו נותן טעם לפגם וע"כ פשיטא דבודאי טעון הגעלה בכל הכלי משום דבישול מפעפע משא"כ הכא דהוה נטל"פ ועיקר מוש"ט משום הבעין ולזה לא שייך הכשר רק במקום שבישל ולא במקום אחר ורק כשאמר מסתברא כבגד והתם מיירי בחטאת ובחטאת גזה"כ דאסור גם הבלוע דמי לשאר איסורין ועוד תניא דאפי' בשאר קדשים דאינו אוסר הבלוע מ"מ צריך מוש"ט בכל הכלי וע"ז פריך וטעמא מאי דהיינו בשאר קדשים ולא שייך בישול מפעפע ע"ז משני אמר קרא ואם בכלי נחושת בושלה אפי' במקצת הכלי. ולפי זה י"ל דהא לכאורה תקשה על רש"י דפי' במתני' דפסולה אין דמה טעון כיבוס משום דכתיב אשר יזה לראויה להזאה הכתוב מדבר ולפי זה קשה על ר"ע דסובר דהיתה לו שעת הכושר צריך כיבוס משום דקרא דאותה צריכין על תרומה והא איכא קרא דאשר יזה דשמעינן מינה דפסולה אין דמה טעון כיבוס ולפי זה קרא מדמה אתא דאפי' היה לו שעת הכושר וכו'. אך נראה דלכאורה קשה על רש"י דיליף מאשר יזה דהא לקמן ד' צ"ד ילפינן מזה דלא טעון כיבוס רק במקום דם בלבד ולא כל הבגד וע"כ נראה דהנה הא דס"ד דצריך כיבוס כל הבגד בלא קרא דאשר יזה ואין לומר מדחזינן דבישול במקצת הכלי טעון מוש"ט בכל הכלי הא לא דמי דבישול מפעפע וע"כ משום דהבלוע הוא נותן טעם לפגם ומריקה ושטיפה הוא משום הבעין ולא שייך מפעפע ואפי' הכי חזינן דצריך מוש"ט בכל הכלי והוה אמינא ה"ה בדם דבעינן כיבוס כל הבגד וע"כ צריכין קרא דאשר יזה וזה לדידן דנותן טל"פ שרי ומוש"ט הוא משום הבעין משא"כ סתם מתני' הוא ר"מ ור"מ אוסר נטל"פ וא"כ לדידי' אוסר הבלוע ושייך לומר בישול מפעפע משא"כ בדם ולא צריכין קרא דאשר יזה דלא טעון כיבוס רק במקום דם דממילא ידעינן דלא דמי לבישול דמפעפע וא"כ קרא דאשר יזה אתא דפסולה אין דמה טעון כיבוס וקרא מדמה אתא אפי' היה לו שעת הכושר וע"כ הגם דסתם מתני' הוא דקדשים קלים בעינן מוש"ט וצריכין קרא דאותה פרט לתרומה מ"מ איכא תרי קראי קרא דאשר יזה וקרא מדמה וע"כ אמרינן דאפי' הי' לו שעת הכושר דהא לא צריכים קרא דאשר יזה דלא טעון כיבוס רק במקום הדם דממילא ידעינן זה דהא לא דמי לבישול דמפעפע כיון דנטל"פ אסור לר"מ אוסר הבלוע ור"ע דלא יליף מאשר יזה דהוא סובר דנטל"פ שרי ומוש"ט הוא משום הבעין וא"כ דמי דם לבישול דגם בישול לא מפעפע וע"כ בעינן קרא דאשר יזה דלא טעון כיבוס רק במקום דם ולא דמי לבישול משא"כ סתם מתני' הוא ר"מ דאוסר נטל"פ. וניחא בזה קושי' מהרש"א בפסחים על הא דפריך שם הגמ' על ר"ע דיליף ט"כ מג"נ הא ג"נ חידוש הוא דבעלמא שרי נטל"פ והכא אסור והקשה דלמא ר"ע סובר דבכל מקום נטל"פ אסור וליכא חידוש וע"ש. ולפי זה ניחא דא"כ תקשה דאמאי לא יליף מקרא דאשר יזה דאין לומר דבעינן דלא טעון כיבוס רק במקום הדם דממילא ידעינן דלא דמי לבישול דמפעפע דהא הוא סובר נטל"פ אסור ומוש"ט הוא משום הבלוע וא"כ י"ל בישול מפעפע אלא ודאי דר"ע סובר דנטל"פ שרי ודו"ק:

תוכן העניינים

חידושי מהרשדם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה