אור ברסלב

חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר

סימן תרצה

סימן תרצא

סעיף ב. רמ"א. וחייב במשתה ושמחה קצת וכו'. ע' ברש"י סנהדרין (ס"ד ב') שהי' נוהגין לעשות חפירה ובתוכה אש והתינוקות היו קופצין בפורים משפה לשפה דרך שמחה ע"ש:

טו"ז סק"ה פי' דברי רש"י דהרבותא בזה אף דהי' אומרים בפי' דזה יאכל עם זה וכן להיפוך ל"א דבכה"ג הוי הלואה ולא מתנה כיון דהתנה בפי' דיחזור וישלח לו מ"מ אמרי' דיוצא בזה מ"מ וכו'. נ"ל קצת ראי' לזה מדברי הגמ"מ שהובא ברמ"א לעיל סי' רמ"ו סעיף א' דהדין דמותר להשאיל כליו לעכו"ם בע"ש וכ' שם דאע"ג דמתנה עם העכו"ם דיחזור וישאיל לו ל"א דהוי כשכירות רק כשאלה לבד ע"ש וה"נ בנ"ד:

באה"ט סק"ו הביא בשם הלק"ט בשלח מעות אי יוצא ידי מ"מ דמדברי הת"ה משמע קצת דלא יצא ע"ש. ונ"ל דתלוי בב' תי' תוס' סנהדרין (מ"ח סוע"א) בהא דמותר המת ליורשיו והקשו תוס' שם דממ"נ אי גבו מעות הרי הוי רק טווי לאריג וכו' ואי גבו בגדים והרי אסור בהנאה וכו' ותי' בתי' ראשון דהתם דפרסוה שאני א"נ מעות עדיפי מטווי לאריג משום דחזי למיקני בהו כל מילי ע"ש ולתי' האחרון יוצא דחזי לקנות כל מילי משא"כ לתי' א' י"ל דל"מ וצ"ע וע"ע תוס' נזיר (כ"ו ב') ד"ה אבל כה"ג ע"ש וע' או"ח החדש בשם הגה"ק מבוטשאטש ז"ל נסתפק אי שלח לשני ב"א כ"א פחות משיעור אי אזלי' בתר המנות או בתר המקבלים והם שני ב"א ע"ש יש להעיר מש"ס זבחים (ל"א סוע"א) בעי ר"א חישב לאכול כזית בשני ב"א מהו בתר מחשבה אזלי' ואיכא שיעורא או בתר אוכלין אזלי' וליכא שיעורא אמר אביי ת"ש וכו' וה"ד בשני ב"א ומצטרף ע"ש ויש לחלק וע"ע ירושלמי סוטה סופ"ג מבעי"ל בהא דנמכר בגניבתו דרק בגניבה ולא בשתי פעמים אם גנב גניבה

אחת מב' שותפין אם אזלי' בתר הגניבה או בתר האנשים ע"ש וע' שע"ת בשם הפר"ח הקשה דליבעי שתי מתנות לכל אביון וכדפריך ביומא גבי ונתן על שני השעירים וכו' ע"ש והנה בש"ס חגיגה (ג' א') אר"ת חרש באזנו אחת פטור מהראי' שנאמר באזניהם וכו' ההוא באזניהם מבע"ל באזניהם דכולא ישראל וכו' ההיא מלמען ישמעו נפקא ובתוס' שם הביאו מירושלמי שם ר"י בעי חרש באזנו אחת מהו אריב"ב פלוגתא דר"י ורבנן דתני ר"י ולבני אהרן תעשה כתנות רבנן אמרי שתי כתנות לכל או"א ר"י אומר אפי' כתונת לכל או"א ה"נ רבנן אמרי באזניהם שתי אזנים לכל או"א ולר"י אוזן א' לכל אחד עכ"ל. וא"כ לשי' הירושלמי בנ"ד הוי הפי' באמת שתי מתנות לכל או"א וכיון דהלכה כרבנן נגד יחיד הי' באמת צריך שתי מתנות אבל כיון דבש"ס דילן מצריך הקרא באזניהם והוא מיותר משום דמנגד כל ישראל נפקא ובלאו קרא דמנגד כל ישראל הי' הפי' באזניהם אזניהם דכל ישראל ולא לכל או"א ופליגי ש"ס דילן אירושלמי וא"כ הפשט דקרא מתנות לכל אביונים ולא לכל או"א וכהתם וז"ב וע' או"ח החדש בשם הפר"ח דאם שלח בשר חי דלא יצא בו יד"ח מ"מ ע"ש באמת דמבואר בפסחים (ע"א א') חדא דשעירי הרגלים חי נאכלין צלי אין נאכלין ושמחה בבשר חי ליכא ועוד (וברש"י שם נהי נמי דיש שמחה בבשר חי) כהנים אוכלים וישראל במה שמחים וכו' ע"ש וע' מכות (ח') מבואר דהיכי דאיכא בש"ס חדא ועוד העיקר הטעם השני ע"ש וכ"כ ברשב"ם ב"ב (קכ"ב) וכמ"ד וא"כ יש שמחה גם בבשר חי ומ"מ יש לחלק דהכא בעי' דיהי' ראוי לאכול מיד אבל מ"מ בעוף דמיירי בי' הפר"ח הרי מבואר בתוס' פסחים (כ"ד ב') ד"ה פרט וכו' דבשר עוף חי הוי כדה"נ ע"ש וצ"ע:

סעיף ד. ברמ"א. ואם שלח מנות לרעהו ואינו רוצה לקבלם או מחל לו יצא ע"ש ובפר"ח כ' ע"ז תימה דזה מנין לו ע"ש דעת הפר"ח דמחילה ל"ה כקבלה לענין דהוי כמו ששלח לו אבל הדבר מבואר בפי' בתה"ד שהובא בש"ע יו"ד סי' רנ"ח סעי' כ' ובש"ך שם הביא לשון התה"ד שהביא ראי' ממשנה דנדרים קונם שאתה נהנה לי וכו' אבל בכל מילי שנתכוין בתנאי להרויח הואיל ונתפייס ה"ה כאלו נתקיים לו התנאי ממש דמחילה כקבלה היא כפירש"י התם וכו' אבל אי אמרי' דטעמא הוי משום דאי בעי מקבל הוא ממנו כור חיטין וחוזר ונתנו לו כיון דמצי למיעבד הכי אפוכי מטרתא למ"ל דא"כ התינח בדבר שבממון אבל כגון הא דלעיל שהעמידו קנסות לצדקה שישאו זל"ז וכו' ע"ש באורך מזה וא"כ הכא הוי כאלו כבר קבל המ"מ ויצא בזה וכן מצאתי מבואר בנמוק"י נדרים (פ"ג ד' כ"ד) ע"ש היטב:

תוכן העניינים

חידושי מהריו וידקר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה