אור ברסלב

חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר

סימן תרמח

סימן תרמז

סעיף א וכו'. ע' ירושלמי ערלה (פ"א ה"א) דאם נטע עץ אתרוג וכונתו הי' רק לעצו ולא לפריו האתרוג הגדל ממנו פסול לברכה לצי"ח בו ע"ש וצ"ע שלא הובא בפוסקים:

ש"ע שם. ויבדוק ע"י שיעבור בו מחט וכו'. ע' ירושלמי שביעית (פ"ב ה"ז) כיצד הוא בודקו (להדלועין אם נתקשה) עוקצו אם נתאחה אסור ואם לאו מותר וכו' וע' בפ"מ שם וצ"ע מדוע לא הוזכר שם בדיקה ע"י העברת מחט:

טו"ז סק"א העלה דאם הנקב המפולש הוא באותו עבר גופא ל"ה מפולש וכן בטריפות לא פסל מפולש רק אם הנקב מפולש מעבר לעבר השני ולא באותו צד ע"ש אבל במג"א סק"ב מבואר דגם בכה"ג מקרי מפולש ע"ש ולכאורה נראה ראי' להטו"ז מתוס' עירובין (י' רע"ב) ד"ה עולה בשם ריצב"א כתבו שם דמפולש לא מקרי הכא כיון דשני הפתחים הם פתוחין לרה"ר א' וכו' ע"ש אבל לפמ"ש תוס' בטעמא משום דהעומד בפתח זה לא יסבב לבא וכו' ע"ש מוכח דבלא"ה הי' נקרא מפולש גם בכה"ג וצ"ע:

טו"ז סק"ה העלה דכשהנקב בתולדה יש עורו קיים עליו משא"כ כשניקב ע"י הקיצים וכו'. הדבר מבואר בתוס' נדה (כ"ד רע"א) ד"ה עד וכו' א"נ כאן מיירי דניכר היטב שלא נברא יותר כגון במקום החסרון יש עור נקרם עכ"ל ומבואר כן:

סעיף ג. מפולש י"מ כפשוטו וכו' שניקב מצד זה לצד זה וכו' עד חדרי הזרע וכו'. ע' ב"י דפליגי אי מדמינן לריאה דהוי מפולש עד הסמפונות ע"ש ובאמת כי ביותר יש לדמותן לכרס שניקב עד החלל דהוי מפולש ע' יו"ד סי' מ"ח דהכא הוי העור החיצון כמו הכרס משא"כ בריאה הסמפונות באמת חלולים הם וע' אהלות פי"א מ"ג פליגי ב"ש וב"ה אי אדם חלול בקרבו אי הוא מלא דהב"מ ממלאים בפנים כל החלל ולא מקרי חלל ע"ש וא"כ י"ל דהכא תלוי בזה דאם הוי חלל באדם ג"כ כאן מקרי חלל ולהלכה קיי"ל כב"ה דהוי חלול ע"ש וה"נ באתרוג הוי חלול וז"ב:

סעיף ז. נטלה דדו וכו'. הגה ויש מחמירין אם נטלה השושנתא דהיינו מה שאנו קורין פיטמא וכו'. ע' ירושלמי דמאי (פ"א ה"ב) אריב"מ אדם נוטל מעה אחת מפיטמא של קולות וכו' וע' בפ"מ שם. והנה באו"ח החדש הביא בשם ספר שדי חמד בשם ספר צפיחית בדבש שכתב לחלק בהא דאם חיבר ע"י מחט או ד"א הפיטמא להאתרוג בין אם הי' הפיטמא מאותו האתרוג גופא דבכה"ג מתחבר אבל אם הי' מאתרוג אחר לא מתחבר ודחה דבריו דמאי נ"מ דכיון דנטלה ממנו שוב אינה מצטרף ומתחבר אפי' הי' מאותו האתרוג ע"ש אבל יש להביא ראי' לזה מתוס' מעילה (י"ז א') ד"ה והא אמר בשם ר"נ גאון דהא

דאמרי' שם דדם השרץ והשרץ מצטרפין לשיעור א' זה רק אם הדם היא מאותו שרץ אז אע"ג דנפרש ממנו מ"מ מצטרף עם בשר השרץ לשיעור אחת אבל אם הדם אין מאותו השרץ עצמו רק משרץ אחר אין מצטרף עם בשר השרץ לשיעור אחת ע"ש וה"נ י"ל היכי דהפיטמא מאותו אתרוג מתחבר גם ע"י מחט וכדומה משא"כ אם אינו מאתרוג זה גופא וכנ"ל וצ"ע. והנה בשו"ת שבו"י שהביא בשע"ת כ' דאם נשבר הפיטמא ועוד נשאר מחובר קצת דמסברא י"ל דאם נשבר רובו מתוך האתרוג הוי ככולו ול"ה מחובר עוד ע"ש אבל בתוס' יבמות (ל"ג סוע"א) מבואר דכהן שחתך אצבעו אם עדיין מחובר האצבע להגוף ע"י העור ל"ה מום עדיין וכשר לעבודה ול"ה מחוסר אבר ע"ש ובאמת כי הדבר מבואר בש"ס כריתות במשנה (ט"ו רע"ב) חותכו עד שמגיע כשערה וכו' ע"ש ומבואר דעוד כשר לעבודה עם מחובר כשערה וע' תוס' כריתות (י"ד ב') ד"ה ואחות ע"ש וע' ירושלמי נזיר (פ"ו ה"ט) הא כיצד חותכה עד שמניח כשערה וכו' וע' בפ"מ שם וע' עירובין (כ"ד א') דאם תפר האוזן להסנדל הוי חיבור משתפרה חצי' ע"ש אבל התם מיירי דכבר נתפרש ונפרד מהסנדל ל"ה חיבור עד שתפר חצי' אבל היכי דעדיין לא נפרד ממנו ועוד מחובר ע"י כ"ש י"ל דהוי עדיין מחובר מק"ו דכהן לעבודה וע' תוס' סוכה (י"א ב') ד"ה דשלפינהו וכו' כתבו א"נ הכא מיירי כשנפשח ומעורה עדיין בקליפה ואין יכולה להחיות לה וכו' דאע"ג דחשוב כתלוש מ"מ כיון דלא נקצץ לגמרי לא אמרי' זו היא עשי' עכ"ל ע"ש ומוכח כן וצ"ע ואי מותר לחברו ביו"ט לשי' הפוסקים דכשר ע"י חיבור יש לחלק אי ניטל רק השושנתא דכשר בשעה"ד יכול לחברו גם ביו"ט דל"ה מתקן כלל אבל היכי דניטל גם הדד דפסול אז אסור לחברו ביו"ט גם להמכשירין ע"י חיבור וז"פ:

סעיף יב. ע' שע"ת בשם שו"ת פני ארי' בענין אדום אי הוי מראה פסולה באתרוג ע"ש ע' ש"ס עירובין (נ"ג) אתריגו לפחמין וכו' וברש"י שם ומבואר דהוי מין מראה אתרוג שו"ר דהביאו זה בשם הב"א סי' ל"ח והנה במנ"פ האריך בענין פלאט מאהל והביא מאתרוג התיום דמסתימת הפוסקים משמע דכשר אפי' אחר שנתחלקה לשנים וראי' לזה ממ"ש הש"ג אתרוגים הגדלים בתיומת כשרים ומשמע דשניהם כשרים ע"ש ולא אדע מהו די"ל דרק לאתרוג א' כשר ולא אם נתחלקה ומ"ש כשרים אאתרוגים דעלמא קאי ובש"ע לקמן סעיף כ' כשהעתיק ד' הש"ג כ' רק כשר ולא כשרים וממילא מה שהוציא המנ"פ עי"ז ראי' לחלוק על המחצה"ש סי' רע"ד בענין שני חלות המדובקות ונאפות יחד בתנור דכ' המחצה"ש דכשנתפרדו ל"ה שלימות כל אחד והמנ"פ הביא מכאן דאתרוג התיומת דכשר כ"א ומוכח דגם התם הוי שלימות להנ"ל אין ראי' כלל דגם הכא באמת פסול כ"א רק הכונה הכא דשניהם ביחד כשר לברכה אבל לא אחר שנתפרד ובהא דחלות לענין דיהא נקרא שלימות לענין שני חלות יש לדעתי לחלק דאם הבהע"ב חיברן בשעת העריכה והעשי' והי' כוונתו לאפותן ביחד מחובר ביחד הוי באמת כחדא ואם הפרידם לא יכול להחשב ללחם משנה אבל אם הבעה"ב העריכן כל חד וחד לחודי' ורק ע"י האפי' בתנור נתחברו ביחד שלא מדעת בעה"ב דבעת האפי' נתפשטו ברוחב עד שנתדבקו זב"ז אז בכה"ג הוי לחם משנה כל חד וחד אפי' אחר שתלשן זמ"ז וע' כה"ג ש"ס מנחות (י"ד רע"ב) אלא אר"י ה"ט דר"י הכתוב עשאן גוף א' והכתוב עשאן שני גופין וכו' ערבינהו מתערבין דהכתוב עשאן גוף אחד פלנינהו מיפלגי דהכתוב עשאן שני גופין וכו' וע' ברש"י שם ותבין וז"ב:

מג"א ס"ק כ"ג בענין אתרוג המורכב ע' טו"ז סי' תרמ"ט העיר דכיון דמעורב בו מין אחר שוב ל"ה שלם אע"ג דלעינינו נראה שלם מ"מ הרי מעורב בו מין אחר ע"ש ובאמת כי מצינו כסברא הזאת בתוס' נדה (כ"ז ב') ד"ה משום דכתבו שם דכיון דטעמא דשפיר משום מת שלם אע"ג דטומאה כמאן דאיתא דמי אין להחשיבו שלם כיון שנתבטל ברוב לגמרי ע"ש ומבואר דאע"ג דכמאן דאיתא דמי מ"מ ל"ה שלם ועוד ראי' מתוס' זבחים (ע"ו סוע"ב) ד"ה ואי וכו' שהקשו דהרי כ"ש מקדשין קדוה"ג דהלוג הוי כ"ש וע"ז תי' דהרי כ"ש אין מקדש אלא מלאין והכא הוי חסר דההיא פורתא לא מצטרף עם השאר כיון שכבר נתקדש אע"ג דהוא ביחד עם השאר ע"ש ומבואר סברת הטו"ז וע' בר"ן סוכה (ל"ה) כ' דיש פוסלין אתרוג טבל משום דהוי חסר משום דיש לכהן חלק בו אבל הרי יש תקנה לעשר ממק"א עליו ע"ש ומבואר דלולא זאת הוי חסר אבל התם י"ל דלא הוי שלו ואין ראי' לכאן אבל מתוס' הנ"ל יש ראי' וע' תוס' מנחות (צ"א ב') ד"ה דמייתי וכו' דאע"ג דתנן לקמן דאין מתנדבין שנים וחמשה אלא שלשה שיהא קרוין נסכי כבש או ארבעה שקרוין נסכי איל או ששה שקורין נסכי פר הכא כה"ג בהדי אחרינא קרבי וכו' ע"ש ומבואר להיפוך דמצטרף עם אחרינא למיהוי שלם וצ"ע:

תוכן העניינים

חידושי מהריו וידקר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה