חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן תרמו
סעיף א. ע' חי' הרש"ש לסוכה (י"ב ב') כ' שם לדחות ד' הסוברים לפסול הדם שאין עליו חופין את כולו דהיינו שאין ראשי העלין התחתונים מגיעים לעיקרן של העליונים ונמצא דההדם אין כולו מחופה והביא שם ראי' מהירושלמי דכשר ע"ש וע"ע חי' הרש"ש סוכה (ל"ב ב') כ' דהדס שאין עליו דבוקין לעצמו רק הם נפרדין מגוף ההדם פסול ע"ש:
ע' טו"ז הביא לשון הראב"ד שרוה"ק הופיע בבית מדרשו שפסול וכו'. לשון זה הוא מהש"ס מכות (כ"ג ב') אר"א בג' מקומות הופיע רוה"ק בבית מדרשו של שם ובבית מדרשו של שמואל ובבית מדרשו של שלמה וכו' ע"ש: מג"א סק"ג. והגהות לבו"ש שם מחלק דהיכי דבידו באיסור מ"מ ל"ה עי"ז ראוי לבילה משא"כ היכי דבידו בהיתר הוי ראוי לבילה ע"ש ע' תוס' פסחים (צ"ד ב') ד"ה אומן כתבו דאפי' הוי בידו מ"מ ל"ה ראוי לבילה אע"ג דהוי בידו בהיתר ואדרבא התם עוד מחויב למול ולטהר עצמו ע"ש וע' לעיל סי' ל"ב מחולקים הב"ח וטו"ז עם המג"א אם יש בס"ת נגיעה ויכול לגררו דל"ה ח"ת ואסור רק משום שבת וס"ל להב"ח וטו"ז דמ"מ מקרי ראוי לבילה ויכול לקרא בשבת בס"ת זו ע"ש וע' תוס' כתובות (ל' א') ד"ה א"ב כיון דלכתחלה לא ישא אע"ג דבדיעבד לא יוציא מ"מ לא חשיבא ראוי לקיימה ע"ש וצ"ע וגוף ד' התוס' דאע"ג דהוי באיסור מ"מ הוי בידו מבואר כן בש"ס קידושין (ס"ג א') והרי בידו להשיאה לממזר וכו' ע"ש: טו"ז סק"ה הביא דברי הש"ס שהקשה והרי מתקן מנא וכו' והא פ"ר הוא וכו' דאית לי' הושענא אחריתא והרמב"ם השמיט תי' הש"ס דאית לי' הושענא אחריתא ע"ש וע' טו"ז מ"ש בזה. ונ"ל הנה במה שתי' הש"ס על הקו' והרי מתקן מנא דמיירי באית לי' הושענא אחריתא והדבר צ"ב דמאי בכך דאית לי' הושענא אחריתא דמ"מ בהושענא זו הוא מתקן מנא ומה בכך דלקטן לאכילה דהרי הוי פ"ר ומתקן מנא ומה לנו במה דאית לי' הושענא אחריתא. ונראה הנה בגוף קו' הש"ס והא מתקן מנא ובאמת הרי ל"ה מנא כלל כפשוטו דיהי' נקרא עי"ז מתקן מנא ורק משום דצריך לו לצי"ח מצוה והוי לדידי' מתקן מנא להוציא יד"ח ומשו"ה כשמתרץ הש"ס דלקטן לאכילה חזר והקשה הש"ס דהרי הוי פ"ר דכיון דצריך לה להוציא יד"ח מצוה אכתי הוי מתקן וע"ז משני הש"ס דאית לי' הושענא אחריתא וכיון דבאמת אין כאן תיקון כלי כלל רק משום דצריך לה למצותו ואם אית לי' הושענא אחריתא הרי א"צ לה ול"ה מתקן מנא כלל. והנה נודע מדברי הש"ג סו"פ האורג בשם הרשב"א והובא במחצה"ש סי' שט"ז דפ"ר היכי דאפשר לו לעשות המלאכה זולת הפ"ר אז אפי' עושה ע"י הפ"ר מותר ול"ה פ"ר ע"ש ובאמת כי נראה כן מלשון
רש"י זבחים (צ"א סוע"ב) ע"ש היטב. ומעתה ה"פ בש"ס על הקושיא והרי הוי פ"ר וע"ז משני כיון דכל הקו' דהוי מתקן מנא הוא משום דצריך לה למצותו ול"ה כמו מתקן מנא בעלמא דהוי תיקון ממש וע"ז יקשה דהוי פ"ר דאית לי' הושענא ואז לא יהי' צריך לה ולא יהי' מתקן כלל ולא פ"ר כלל וכיון דיש אופן דלא יהי' פ"ר היכי דאית לי' הושענא אחריתא ממילא תמיד מותר בלקטן לאכילה אפי' היכי דלית לי' הושענא אחריתא ושפיר השמיט הרמב"ם הא דאית לי' הושענא אחריתא וכנ"ל וא"ש:
עוי"ל בדברי הש"ס הנ"ל הנה קשה בקו' הש"ס והא הוי פ"ר והרי לשי' התה"ד שהובא במג"א סי' שי"ד דבדרבנן מותר פ"ר ע"ש והכא דבאמת אין כאן תיקון מנא כלל דל"ה כלי רק משום דצריך לו למצותו וי"ל דל"ה התיקון רק מדרבנן ובכה"ג מותר פ"ר ואפי' להמג"א דחולק על התה"ד וס"ל דגם באיד"ר אסור פ"ר מ"מ באיסור אמירה לעכו"ם שבות מודה המג"א והתה"ד כמבואר לעיל סי' שי"ד וי"ל דגם הכא הוי איד"ר קל ומודה להתה"ד אבל באמת הרי פליגי ר"י ור"ש בשבת (ק"ו) וכמ"ד במקלקל בחבורה ור"י ס"ל שם מ"ל תיקון מצוה מ"ל תיקון כלי ור"ש חולק שם וס"ל דבמצוה ל"ה תיקון כלל ול"ה כמו תיקון כלי ומשו"ה יליף ר"ש ממילה והבערת ב"כ דמקלקל בחבורה חייב ע"ש ולגירסת הטו"ז כאן בש"ס דסוכה הנ"ל רשב"א ולא כמבואר בש"ס שלנו ראבר"ש ע"ש (וצ"ל דלא גרם כאבוה ס"ל רק כר"ש ס"ל) ובכריתות (כ') מבואר דרשב"א ס"ל משאצ"ל חייב עליו כר"ש ולפי שי' רש"י בשבת (ק"ו) הנ"ל ובכמ"ד דזה תלוי בזה דכיון דס"ל לר"ש משאצל"ג בע"כ ס"ל מקלקל בחבורה חייב דל"ש לומר לדידי' בצריך לכלבו משא"כ ר"י דס"ל משאצל"ג חייב בע"כ ס"ל מקלקל בחבורה פטור ע"ש וא"כ כיון דמבואר בכריתות (כ') הנ"ל דרשב"א ס"ל משאצל"ג חייב ובע"כ דמקלקל בחבורה כר"י ובע"כ דס"ל מ"ל תיקון מצוה ומ"ל תיקון כלי ותיקון מצוה הוי כמו תיקון כלי ושפיר הקשה הש"ס לשי' והא קמתקן מנא והוי פ"ר דהרי לשי' הוי מתקן גמור והוצרך לשנויי באית לי' הושענא אחריתא משא"כ הרמב"ם לשי' דס"ל כר"ש דמקלקל בחבורה דחייב דהרי ס"ל כר"י במשאצל"ג דפטור וא"כ בע"כ דס"ל דתיקון מצוה ל"ה כמו תיקון כלי ול"ה מתקן רק מדרבנן ומותר גם בפ"ר וכנ"ל וא"ש אבל יש לדון דהרי רשב"א ס"ל בכריתות שם במקלקל בחבורה דחייב כר"ש אע"ג דס"ל משאצל"ג חייב כר"י אבל לפ"ז יש להקשות בעיקר היסוד דרש"י בכמ"ד שזה תלוי בזה דכיון דר"י ס"ל משאצל"ג חייב בע"כ ס"ל מקלקל בחבורה פטור וכן ר"ש בע"כ ס"ל במקלקל בחבורה דחייב כיון דס"ל משאצל"ג פטור והרי רשב"א ס"ל בכריתות (כ') הנ"ל דשניהם לחיוב ובחי' הארכתי ליישב ואכ"מ יותר: סעיף ג. ענף עץ עבות וכו' וזה נקרא הדם שוטה וכו'. ע' ב"ב (קכ"ו) דכל בוכרא דאימא בוכרא סכלא קרי לי' וברשב"ם בכרא סכלא קרי לי' ולאו משום שטותו אלא משום שאינו בכור גמור כמו הדם שוטה הדם שאין כשר עכ"ל ומבואר דהדס שוטה פסול וע' טו"ז כאן בזה:
ש"ע שם. עבר ולקטן וכו'. ע' מש"ז בשם הריטב"א דבדבר הכשר בדיעבד ורק לכתחלה פסול ל"ש בי' דיחוי כשחוזר ונראה ע"ש ומו"ר הגאון ז"ל הקשה ע"ז מש"ס זבחים (ע"ג ב') אמר רבא השתא דאמרי רבנן לא נקריב אי נקריב לא מרצי וברש"י שם משום דיחוי ע"ש. והנה מ"ש המש"ז זאת בשם הריטב"א ובאמת מבואר כן בתוס' סוכה (ל"א סוע"ב) ד"ה באשירה וכו' הנמשך לדף ל"ב א' דכתבו דבאשרה דעכו"ם מיירי דיש לה ביטול ואפ"ה מוכח שם דלא יצא והראי' דחשיב לה דיחוי ומוכח מזה דלא יצא גם בדיעבד וכו' ע"ש ומבואר שם דעתם דאם הי' כשר בדיעבד ל"ש לומר שנדחה אבל מה שהקשה מו"ר ז"ל מזבחים (ע"ג) י"ל דהתם אמר רבא השתא וכו' והוא ס"ל א"ע ל"מ בדאורייתא וא"כ גם בדרבנן לכמה דיעות אעל"מ ומשו"ה ס"ל דהוי דיחוי משא"כ בתוס' שם מיירי אליבא דאביי שם והוא ס"ל אע"מ גם בדאורייתא ובפרט בדרבנן ומשו"ה ל"ה דיחוי וא"ש וע' מנ"פ כ' דאפי' אשחור בלילה חוזר ונראה ע"ש ובאמת כי ד"ז תלוי אי לילה הוי מחוסר זמן ע' תוס' זבחים (י"ב) וצ"ע בזה: