אור ברסלב

חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר

סימן תרטו

סימן תריד

סעיף א. יוה"כ אסור בתש"ה וכו'. עב"י הביא דברי הירושלמי יוה"כ אסור בתש"ה אית חמי ברחיצה אסור בתש"ה לא כ"ש תפתר במקום שאין טובלין ע"כ ופי' הב"י דהירושלמי הקשה דלמ"ל לאסור תש"ה כיון דצריך טבילה אחר התש"ה וביוה"כ אסור לרחוץ וע"ז תי' הירושלמי דבמקום שבטלו טב"ע ואינו אסור מטעם רחיצה ואסור משום ת"ה גופי' ע"ש והדברים תמוהים דהרי רק רחיצה של תענוג אסור כמבואר סי' תרי"ד סעיף א' ולטבילת גופו יכול להיות אפי' מאוסים וסרוחים ואפי' נפסלו משתיית בהמה וכמבואר חולין (ק"ו) ותוס' שם ובלבד שלא יהא שאובים וגם בפי' הירושלמי ג"כ יש לדקדק דמעיקרא קאמר אית חמי ברחיצה אסור וכו' ואח"כ קאמר במקום שאין טובלין ואמאי ל"ק מעיקרא טבילה ולא רחיצה או אח"כ ג"כ במקום שאין רוחצין גם ק' לפי' הב"י לישנא ברחיצה אסור בת"ה לא כ"ש דהרי הקו' רק דהיאך יכול אח"כ לטבול ול"ש בזה לומר לא כ"ש. ולולא דברי הב"י הי' נראה בביאור דברי הירושלמי בפשי' עפמ"ש הש"ס נדרים (פ' ב') ותוס' שם דברחיצה אם לא רחץ הוי

העינוי אח"כ ולא באותו יום משא"כ באכילה ושתי' הוי העינוי תיכף ע"ש ומשו"ה מקשה הירו' דבשלמא אכילה ושתי' כתבה התורה בפירוש מפני החיוב כרת שבה אבל בהני ענוין דא"ב כרת ורק איסורא בעלמא מקרא דועניתם וא"כ כיון דאמרי' דאסור ברחיצה דהעינוי אינו באותו יום וביוה"כ עצמו אינו מרגיש עוד העינוי מ"מ אסור מקרא דועניתם תש"ה לא כ"ש דהעינוי הוא תיכף ולזה תי' במקום שאין טובלין פי' אחר התש"ה וכו' והיינו דהרי אמרי' בש"ס ברכות דטבילה אחר התשיה הי' כדי שלא יהיו מצוין אצל נשותיהן ובמקום שאין טובלין וא"צ לחפש אחר מים לטבילה והי' מצוי לו בכל עת והו"א דל"ה עינוי בתש"ה ומשו"ה איצטריך דמ"מ אסור וזה הי' פי' נכון והבן:

תוכן העניינים

חידושי מהריו וידקר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה