חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן תרח
סעיף ב. רמ"א. אבל ביחיד חייב להוכיחו וכו'. ואם אינו מוכיחו הוי רשע גמור. לשון תוס' עירובין (ט"ז רע"ב) ד"ה ענוה:
מג"א סק"ג. אבל אם החוטא מזיד וכו'. ע' ירושלמי סוטה (פ"ח ה"א) כל מי שאינו סיפק בידו למחות אין לו לקיים העשה הוכיח תוכיח וכו' לא משמע כהמג"א וי"ל:
מג"א סק"ז. וכ"מ ממעשה דחייט וכו'. ע' הגהות יא"פ תמה דהיכן מצינו דדגים מרבין זרע וכו' ע"ש וי"ל כעין ראי' מש"ס ב"ב (ע"ד ב') דגים פרוצים בתשמיש ול"מ צינון בהו ע"ש וידוע מה דאמרי בכמ"ד אבר מחזיק אבר וה"נ י"ל דעי"ז מרבה זרע וע' יומא (ע"ה א') זכרנו את הדגה וכו' וח"א עריות וכו' וברש"י שם דדגה לשון תשמיש מלשון וידגו לרוב וכו' ע"ש להנ"ל הדבר מדוקדק יותר מלשון דגה בעצמה ולא מלשון וידגו רק דגה ממש וכנ"ל: