חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן תרו
סעיף א. רמ"א. ובמג"א סק"ה א"צ למחול לו משום דאיכא דשמע בהוצאות ש"ר ולא שמע בפיוס וכו'. וע' ב"ש אה"ע סי' י' סק"ב דדוקא בדאורייתא אמרי' איכא דשמע בהא ולא שמע בהא ולא באיד"ר ומשו"ה בקידש פיקח אשת חרש מותרת לחזור לבעלה אחרי הגירושין של פיקח ע"ש וא"כ הכא אם הי' ההוצאות ש"ר ע"י דרבנן ל"ש ה"ט ומחויב למחול לו ובגליון הב"ש הנ"ל הבאתי מיבמות (קי"ט ב') דבחליצה חיישי' דאיכא דשמע וכו' אע"ג דהוי רק דרבנן אכל י"ל דבחליצה הוי כעין דאורייתא דסמכינן לה אקרא וע' רשב"א יבמות (פ"ה ב') שכ' כן דמה"ט א"צ חיזוק ע"ש:
טו"ז סק"ב בשם הב"ח דר"ח ראה שרב יהי' לראש ישיבה ויהי' לו טרחת ציבור ויתבטל מלימודו וע"כ דחה אותו לבבל ללמוד ומשו"ה לא רצה למחול לו ע"ש. קצת צ"ע פירושו דהגם דמבואר כן במד"ר וארא דהעוסק בצרכי צבור משכח תלמודו ע"ש אבל מ"מ צ"ע לומר דר"ח לא רצה שרב יהי' עוסק בצ"צ באמונה כדי שלא ישתכח תלמודו ומי לנו גדול מהעוסק בצ"צ באמונה וע' תוס' ברכות (ל"א א') דצריך לעמוד להתפלל מתוך הלכה פסוקה דעוסק בצ"צ הוי כתורה ורשאי לעמוד להתפלל ממנה ע"ש וצ"ע: