חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן תקפו
מג"א סק"ג. ומ"ש העו"ש דלא קיי"ל כההיא דלא הוכשרו וכו'. ע' מחצה"ש וע' שו"ת ב"ש או"ח סי' ק"ט כ' דדברי המג"א תמוהים וע' שופטים (ו' כ"ו) ובנית מזבח וגו' והעלית עולה בעצי האשירה אשר תכרות וגו' ע"ש מוכח דל"ב בהכשר מצוה מן המותר בפיך ואי"ל דבטלה דע"ז של ישראל א"ל ביטול וצ"ע וי"ל:
מג"א סק"ה בשם הב"ח דמיירי בשל הפקר אבל אם י"ל בעלים ל"ק אע"ג דנתכוון לזכות בה ומהני ביטול והמג"א דחה דמתוס' סוכה ויבמות שתי' דאינו מתכוון
דג"כ מיירי בלא זכה בו ואסור ובעכצ"ל דבנשתתפו מיירי בזכה בו ושפיר הביא ראי' דהיכי דזכה מה"ת אסור ובע"כ דירושת הגר דרבנן עכתו"ד אבל לדעתי דברי הב"י ברורים דבאמת מיירי בנשתתפו בלא זכה בו ומ"מ אסור משום שקרא שמו עליו והא דמייתי ראי' מנשתתפו הוא עפמ"ש הרשב"א ליבמות (ל"ז סוע"ב) דכ"ז דלא חלקו היורשים הירושה מאביהם הוא רק כמופקדים בידם ע"ש וכן מבואר ברש"י חולין (כ"ה ב') גבי קלבון דכ"ז שלא חלקו בהנכסים ממון אביהם בחזקתו עומד ומשו"ה א"ח רק בקלבון אחד ע"ש אבל כ"ז בירושה דאורייתא אבל אי נימא דירושת גר את אביו ל"ה רק דרבנן וכבר כתבו תו"י בקידושין דנחתינן חד דרגא מירושה דאורייתא וא"כ לא נקרא שמו עליו ג"כ על הירושה ורק בירושה דאורייתא אע"ג דלא זכה בהירושה כ"ז שלא חלקו וכמ"ש רשב"א יבמות הנ"ל מ"מ עכ"פ נקרא שמו עליו אבל אי ירושת הגר דרבנן לא נקרא שמו עליו ג"כ וא"כ שפיר מייתי הש"ס ראי' מהא דנשתתפו אסור לומר טול אתה ע"ז והתם הרי מיירי בלא זכה בו עדיין וכמ"ש הב"י הנ"ל ובע"כ דמטעם דנקרא שמו עליו ואסור גם לבטל וא"כ אא"ב ירושת הגר דרבנן וא"כ לא נקרא שמו עליו ימשו"ה מותר אבל אי ירושת הגר דאורייתא והוי כמו נשתתפו דנקרא שמו עליו וא"כ מפ"מ בנשתתפו אסור ובירושה מותר וא"ש דברי הב"י ודו"ק:
טו"ז סוס"ק י"ד. וצ"ל דלא נקרא הוספה אלא כשהי' תחלה חתיכה אחרת אבל כאן לא נפרד מעולם כו' ע' סברא כזו בתוס' עירובין (ע"ד א') ד"ה עד באמצע הדיבור כתבו ואפי' אם נפשך לומר דכשהי' פתח והי' עושה לפניו דקה נראה שם הסילוק יותר מכאן לפי שהי' כאן הפתח ובטלו אבל בחלון למעלה מד' לא חשיב גבהו ביטל פתח כיון שלא פתח מעולם ול"ד לפתח המתבטל וכו' ע"ש וע"ע תוס' מעילה (י"ד א') גבי קן אשירה כה"ג ע"ש: סעיף טז. צפהו זהב וכו' ע' טו"ז לטעם השני פסול משום חציצה וכו'. ע' תוס' יומא (מ"ה סוע"א) הקשו בשם הירושלמי שם בהא דנרתק של הבית יד של המחתה שלא תכוה והרי הוי חציצה ותי' דהי' קבעו במסמרים והיא כגוף המחתה ע"ש וע' כה"ג תוס' סוכה (מ"ח סוע"ב) בספלין ע"ש ובנ"ד פשי' דאפי' קבעו במסמרים מ"מ פסול דל"ד להתם וז"פ:
טו"ז ס"ק י"ט ול"נ דגם הש"ע ס"ל כן וכו' אלא דאי הוי שוין למעלה א"א לצמצם וכו' ע"כ הוצרכו שיהא הפנימי בולט וכו'. וליישב דעת הרמ"א דכ' בלשון מחלוקת על הש"ע היא עפ"י שי' הר"ש בתוס' עירובין (ו') ותוס' חולין (כ"ח) דהיכי דפרוץ כעומד מותר אז אמרי' אפשר לצמצם דהוי תרי צדדים להיתרא דשמא פרוץ כעומד ושמא העומד מרובה ע"ש וה"נ אי הי' ס"ל להמחבר דשוה בשוה שאין בולט מותר הי' מותר מטעם תרי צדדים ובע"כ דס"ל להש"ע דאסור ומשו"ה כ' רמ"א בלשון פלוגתא וז"פ:
סעיף יב. ברמ"א וה"ה אם תקע במקום הרחב פסול וכו'. מבואר כן בש"ע עצמו סוס"י תק"צ ע"ש ולא אדע מה הוסיף הרמ"א בזה לכפול הדין וצע"ק: