חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן תקפא
מג"א סק"ז כ' בהא דמתחיל במצוה אומרים לו גמור עדיף מהא דאיכא עדיף מיני' והביא ראי' לזה ע"ש ולכאורה י"ל דתלוי בהא דמבע"ל בש"ס זבחים (צ"א א') איבע"ל תדיר ושא"ת וקדם ושחט לשא"ת מהו מי אמרי' כיון דשחטי' לשא"ת מקריב לי' א"ד יהיב לאחר וממרם בדמו עד דמקריב לי' לתדיר וכו' ע"ש והתם התדיר הוא עדיף מיני' והתחיל בא"ת וא"כ לפ"מ דפסק הרמב"ם פ"ט מתו"מ ה"ג כיון דשחטי' מקריב לי' מוכח כהמג"א ומ"מ יש לחלק ודו"ק:
בשע"ת סק"ז בענין שנים שיש להם חזקה לתקוע א' ביום ראשון והב' יום השני וחל יום א' בשבת מי נדחה די"ל דיום ראשון עדיפא דהוא ראשון והשני דלא חל בשבת וכו' ע"ש. ולדעתי אין ספק דהראשון עדיפא והשני נדחה אם חל בשבת וע' מג"א לעיל סי' תט"ו דהא דשני ימים של ר"ה כיומא אריכתא היא הוא רק לחומרא ולא לקולא והעיקר הוא יום ראשון ע"ש וא"כ מי שהוחזק ביום ראשון הוא העיקר וא"כ לא מצינו טפל חמור מן העיקר ע' זבחים (מ"ח) והא דלא יחול מעולם יום השני בשבת זה אינו ראי' עפמ"ש תוס' סוכה (מ"ג) להקשות אמאי בערבה מהדרינן דלא ליקלע בשבתא ולא בלולב ושופר דהוי דאורייתא וערבה הוי רק דרבנן ואיפכא מסתברא ותי' בחד תי' דאדרבא משום ה"ט דהוי רק דרבנן ואתי לפקפוקי בי' משא"כ שופר ולולב דהוי מה"ת ל"ח אי איקלע בשבת ולא יפקפקו בו ע"ש וה"נ כיון דהעיקר הוא יום הראשון משו"ה יכול להיות בשבת משא"כ בשני ולא יעה"ד דיום ערבה יהי' חמור מלולב מה"ט וז"ב. וי"ל עוד דתלוי בפלוגתא בש"ס תענית (ל"א) בדין תענית ט"ב אי אזלי' בתר ההתחלה דהוא העיקר אף דהי' רק מעט או אחר העיקר ואנן פסקינן דעיקר הוא ההתחלה ומשו"ה מתענין ביום ט"ב אע"ג דעיקר השריפה הי' בעשירי ע"ש ומכ"ש בנ"ד דהעיקר הוא היום הראשון וז"ב:
סעיף ג ברמ"א. ויש נוהגים לטבול בער"ה משום קרי וכו'. ע' ד"מ בשם הכלבו דאין לברך בטבילה זו ע"ש אבל בתוס' פסחים (ז' ב') ד"ה על הטבילה מוכח דאף אחר שבטלה לטבילת ב"ק מ"מ הטובל מותר לברך ע"ש ותבין. וגם צ"ע אטו מי גרע ממ"ע שהז"ג דנשים פטורות מ"מ אם רוצין לקיים יכולות לברך ומכ"ש בטבילת קרי דהי' מקודם חיוב גמור מפ"מ לא יוכל לברך הנוהג בטבילה זו ומ"מ לא ראיתי נוהגין כן וע' לקמן סי' תר"ו סעיף ד':
בא"ח החדש הביא מספר פ"ת שהי' עובדא שסנדק עם ב"ב הי' בזמן התפלה בביהכ"נ והתפלה הי' אחר הע"ה קודם הנ"ה ונסתפק אם לומר תחנון כיון דזמן המילה היא מדרבנן אחר הנ"ה כמבואר במגילה (כ') וא"כ הי' אז קודם זמן המילה או כיון דמה"ת יוכל למול אחר ע"ה א"ל תחנון ע"ש ולענ"ד הדבר פשוט דאין לומר תחנון דהוי אז זמן המילה. וע' תוס' פסחים (ה' א') ד"ה לא הרי זמן שחיטת הפסח הוי אחר התמיד וא"כ היכי אמרי' כאן דאסור בחמץ תיכף אחר ו' שעות ולמעלה הרי אז אינו עדיין שחיטת התמיד ותי' דכיון דבדיעבד אם שחט הפסח כשר הוי אז זמנו ומשו"ה אסור בחמץ אחר ו' שעות ע"ש ומכ"ש לענין מילה דהוי רק מדרבנן למול אחר הנ"ה דהוי זמן אחר הע"ה מה"ת וע"כ א"ל תחנון וז"ב: