חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן תקיב
סעיף ג. ברמ"א ומותר להרבות בשביל הכלבים וכו' אפי' אם יש לו ד"א ליתן לכלבים וכו'. ע' ב"י תמה דבש"ס ל"ק כן דצריך שיהי' במה לפייסן רק למ"ד דלי"ל הואיל אבל למאן דס"ל הואיל ל"צ שיהי' לו נבילה במה לפייסן דאמרי' הואיל ואי יש נבילה במה לפייסן הי' מותר עכשיו נמי מותר ולדידן דס"ל הואיל ל"צ שיהי' לו נבילה ותי' דגם למ"ד דס"ל הואיל מ"מ איסורא איכא דסברת הואיל ל"מ רק שלא לחייבו מלקות ע"ש. והנה באמת מוכח כן לקמן סי' תקכ"ז בהא דצריך גם ע"ת ול"מ הואיל לבד ובע"כ דהואיל ל"מ רק לדיעבד לפטרו ממלקות אבל לא לכתחלה ל"מ לאפות ע"י הואיל אבל מ"מ לא דמי להכא דכאן דממילא החצי שלו דהרי אוכל ממנה וכל האיסור הוא משום הואיל דיכול החצי של הכלבים למפלגה בלישה כמו בעיסה חצי של נכרי וחצי של ישראל אבל מ"מ כיון דחצי שלו ויכול לאכול מכל מה שירצה ורק דנאסר ע"י הואיל שפיר יכול לומר דע"י הואיל יהא אפי' גם לכתחלה דממ"נ שריא וע' רשב"א בחי' לשבת (ל"ח) דס"ל דמ"ד הואיל בע"כ ס"ל מתוך דתרי מילי תלוין זב"ז ע"ש והרי מאן דס"ל מתוך מותר גם לכתחלה אבל בתור"ע לביצה פ"ב תמה עליו ע"ש:
מג"א סק"ה משמע בתוס' וכו' שא"ר למאכל בהמה אלא ע"י הדחק אסור לטלטלו וכו' משמע דשרי וכו'. ע' שבת (ע"ו א') פליגי ר"י ור"ל אי אכילה לבהמה ע"י הדחק שמה אכילה ופסקינן שם דשמי' אכילה ע"ש וע' מע"ש פ"ב מ"א פליגי ר"ט וחכמים בקדשים אי ראוין ע"י הדחק לאדם אי הוי אכילה לענין דיהא מותר לפדותן עי"ז וחכמים ס"ל שם דכיון דע"י הדחק ראוים לאדם מותר לפדותן ע"ש והתם פליגי באכילה ע"י לאדם אבל בשבת ע"י הנ"ל פליגי לענין אי הוי אכילה ע"י הדחק לבהמה ובפלוגתא דמג"א כאן ומוכח כשי' הפוסקים שהביא המג"א: