אור ברסלב

חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר

סימן תע

סימן תסט

סעיף א. ש"ע. הבכורים מתענין בע"פ וכו'. ע' או"ח החדש בשם הנו"ב דאסור לשיור מעט לימוד במס' ויהי' עי"ז ס"מ ע"ש אבל בש"ס מ"ק (ט' רע"א) איבע"ל לשיורא פורתא וכו' ע"ש מוכח דבכה"ג הוי ס"מ וצ"ע: ח"י סק"ג. וכ' בתשו' מהרי"ל דבכורות כהנים ולוים צריכים להתענות בע"פ וכו'. ע' ספר יוס"ד ליו"ד סי' ש"ה סעיף ח"י חולק ע"ז דא"צ להתענות ע"ש. ונ"ל קצת ראי' לזה דהרי יש להבין בעיקר תענית הבכורים בע"פ דהרי אסור בעשיית מלאכה במקום שנהגו דהוי יו"ט משום הקרבת הק"פ וכמ"ש תוס' פסחים רפ"ד וכיון דהוא יו"ט היאך מותר להתענות אבל הרי באמת כעת ליכא ק"פ והא דאסור במלאכה הוא רק משום דכבר נגזר ואע"ג דבטל הטעם מ"מ לא בטל האיסור וכמ"ש הר"ן וב"י סי' תס"ח ע"ש והטעם לזה דמהרה יבנה ביהמ"ק ויהי' ק"פ וג"כ יעשו מלאכה ומשו"ה אסור גם עכשיו במלאכה וא"כ זה לענין מלאכה אבל לענין תענית בע"פ הרי כ' האוה"ח סו"פ במדבר דכשיבנה ביהמ"ק יהי' העבודה בבכורים תחת הכהנים ע"ש ומשו"ה יכולין שפיר להתענות בע"פ בזה"ז דא"ל דאח"כ כשיבנה ביהמ"ק ג"כ יתענו דז"א דהרי אז יהיו הם העובדים העבודה ויכנסו לקדושה תחת שנפדו בבכורי מצרים ולא יטעו בזה לומר דלא ידעו שהוא יו"ט היום ויתענו וכדאמרי' כה"ג שבת (נ"א א') השתא אוקירו מוקיר לה ארתוחי מרתח לה (בתמיה) וא"כ זה ניחא בבכורים דעלמא אבל בבכורי כהנים דאין להם היכר בעבודה שפיר איכא החשש כמו לענין מלאכה ואיכא קצת איסרא וכנ"ל ויש להאריך בזה עוד:

וראיתי בשו"ת מהר"ש ח"ג סי' ק"ד נשאל באב שנולד לו ב' בנים בלידה ראשונה ושכח מי הבכור וחקר לענין תענית בכורים בע"פ והמלה דזה פשיטא דשניהם אינם מחויבים להתענות בע"פ דכיון דהם ספיקא אע"ג דאחד מהם ודאי בכור מ"מ כיון דהוי רק מנהג ובכה"ג לא קבלו המנהג להתענות אע"ג דבכל סד"ר ל"ש היכי דסתרי אהדדי בנ"ד ל"ש לומר כן ומשו"ז העלה דגם כשהם קטנים דאין האב צריך להתענות עבורם אע"ג דבודאי א' מהם בכר מ"מ כיון דהעיקר התענית הוא על הבכורים גופא ורק האב מתענה מתורת השלמה להעיקר וכיון דעיקר אין כאן דהם פטורים ממילא האב דחיובו רק להשלמה פטור והביא ראי' מדברי הפוסקים דמי שנולד מוצאי יוה"כ בשנת י"ג שלו א"צ לבטל במלאכה בתוספות יוה"כ שלו כיון דבעיקר פטור ממילא גם בתוספת פטור ע"ש אלו תו"ד. והנה בענין הבכורים גופייהו כשיגדילו י"ל באמת דא"צ שניהם להתענות אע"ג דהוי תרתי דסתרי וגם בדרבנן להחמיר היכי דבאו לשאול שניהם בב"א מ"מ הכא י"ל דפטורים ולאו מה"ט שכ' בשו"ת מהר"ש דעל ספק לא קבלו המנהג להתענות רק בודאי בכור דמנא ידעינן זה. וגדולה מזו הביא באו"ח החדש מספר בגדי שש דאפי' על בכור שהיא עדיין פחות מל' יום אע"ג דהוא ספק נפל מ"מ חייב האב להתענות דתענית ע"פ לא תלוי כלל בפדיון דהרי במצרים מתו בכורי מצרים גם מאב אע"ג דלענין פדיון אינו חייב רק פטר רחם ע"ש ומכ"ש בכאן דיש א' בודאי בכור. אבל י"ל לפמ"ש בפמ"ג או"ח סי' שצ"ד דבאיסור קל דרבנן כגון חמאה של עכו"ם או חלות ח"ל שרי בסד"ר אפי' בבאו לשאול בב"א דהוי תרתי דסתרי ע"ש וה"נ עכ"פ איסור קל הוא וא"כ שני הבכורים כשיגדילו פטורים דכ"א תולה בחבירו אבל כ"ז הם בעצמם אבל היאך יוכל לומר דהאב יפטר גם כן מה"ט כיון דהם פטורים דהרי הוא יש לו בודאי בכור אחד. ודוגמא לזה מצינו לענין טומאת משא דלא בטל וכתבו התוס' בכורות (כ"ג) הטעם דבשלמא במגע י"ל דלא נגע בזה אבל במשא דבע"כ נושא האיסור בכל מקום שהוא. וע' פמ"ג או"ח בפתיחה לסי' תמ"ב בשי' הרמב"ם דטומאת משא דלא בטל הוא מה"ת ע"ש וה"נ הרי יש לו בכור אחד ואינו דומה כלל למ"ש ראי' ממוצאי יוה"כ דפטור כיון דלא נתחייב ביוה"כ עצמו ל"ד כלל עפמ"ש הרמ"א לעיל סי' רי"א דהיכי דאוכל הטפל קודם העיקר לא נגרר הטפל אחר העיקר ע"ש ולעיל בחידושי הבאתי בזה מדברי הר"ן פ"ק דתענית דדחה בזה דברי הרמב"ן שכ' דמה"ט מותר להתענות ערב פורים אע"ג דלזה ל"ב מגילת תענית מ"מ כיון דהי' ע"פ יו"ט ובטל משום דבטלה מג"ת משו"ה בטל נמי מה שהוא משום דלפניהם בפורים אבל הר"ן דחה דמשום יו"ט דידי' הי' אחר שהי' משום ע"פ דמשום ערב פורים הי' עוד בימי מרדכי ואסתר ל"ש לומר דבטל משום העיקר שאחריו ע"ש. וה"נ בשלמא התם בתויוה"כ דמוצאי יוה"כ דהוא אחר יוה"כ י"ל דכיון דאינו חייב בהעיקר יוה"כ ל"ש לחייבו בתויוה"כ במוצאי יוה"כ אבל הכא דהאב מתענה עבור בנו הוא קודם שנעשה בנו בר מצוה ל"ש לומר דכיון דהוא לא יתענה בעצמו אח"כ משו"ה פטור האב להתענות קודם שנעשה בנו ב"מ כיון דמ"מ יש לו בן אחד שהוא בכור:

ועוד נ"ל דהכא בתענית בכורים מה שהאב מתענה כשאין הבן בר מצוה ל"ש לומר דהוא השלמה לתענית הבן דהיאך נוכל לומר דהחיוב על הבן רק מחמת דהבן אינו בר מצוה מתענה האב בעבורו כיון דהבן הוא קטן. וגדולה מזו כ' רש"י ותוס' ברכות (מ"ח) בחיוב חינוך להקטן אין החיוב על הקטן כלל רק האב מחויב לחנכו ע"ש ואפי' לשיטת הסוברים דהחיוב גם על הקטן במצוה שהוא עושה בעת החינוך וע' רמב"ן ור"ן פ"ב דמגילה זה רק התם דהקטן עושה המצוה אבל הכא דאין הקטן מתענה כלל רק האב היאך נוכל לומר דהחיוב על הקטן ורק האב מתענה עבורו רק עיקר החיוב היכי דהבן קטן הוא על האב להתענות עבור בנו וממילא ל"ש כאן השלמה דאע"ג דהבנים לא יתענו כשיגדילו אע"ג דהוי תרתי דסתרי מטעם הנ"ל אבל האב חייב דאצלו ל"ה תרתי דסתרי וז"ב לענ"ד:

תוכן העניינים

חידושי מהריו וידקר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה