חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן שע
סעיף ב. בעה"ב שי"ל הרבה בתים בחצר וכו' ויש לכ"א דברים שא"נ בשבת וכו'. צ"ע מנדרים (מ"ו א') וש"ע יו"ד סי' רכ"א סעי' ו' דמקרי תפיסת יד גם כ"ש ע"ש ומפ"מ הכא דצריך תפ"י דוקא דברים שאינם נוטלם מחמת כובדן וצ"ע לחלק:
מג"א סק"ח ד"ה מלמד וכו' כיון שכולן משתמשין בתוך הבית וכו' ועוד דאין משאיל להם רשותו וכו' ואם מקום החדרים קנוי להם או מושכר להם אוסרין וכו'. ע' או"ח החדש הקשה מו"ר הגאון זצ"ל מלקמן סי' שפ"ב בהג"ה דשאלה ושכירות שוין הם והביא מהעו"ז סי' זה דגם שאלה ליומא ממכר היא וזה דלא כמ"ש הקצה"ח סי' ר"ב לחלק בין שאלה ליומא ובין שכירות ליומא ע"ש. והנה בענין שאל ליומא מצאתי מבואר בב"י אה"ע רס"י קל"ט דהוי כמכר ע"ש וע"ע אס"ז ב"מ צ"ט בשם הריטב"א ג"כ כן ע"ש וע"ע ש"ך יו"ד סי' רכ"א והארכתי בזה במק"א ואכ"מ אבל בגוף הקושיא לק"מ דהרי המג"א והפוסקים כתבו הטעם דאם השאיל לו אינו אוסר עליו דלא עשה טובה אדעתא דיאסר עליו וזה ל"ש בשכירות דלא עשה לו טובה כלל ומשו"ה אוסר וז"ב ופשוט:
סעיף ה. מי שאוכל וכו' וה"מ כשנותנין בני שאר החצר עירובן במק"א וכו'. והטעם משום מ"ע דכשיראו שכולם נתנו והם אינם נותנים יאמר דבכ"מ א"צ ליתן לעירוב משא"כ כשאין צריכים לעירוב כלל ע' בפי' ה"ר יהונתן במשנה שם: