חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן שמז
סעיף א. מה"ת א"ח אלא כשעוקר חפץ מרה"י והניחו ברה"ר וכו'. וע' ריטב"א עירובין (כ' ב') דהיכי דההנחה ל"ה מתיישב בטוב שם וא"כ בודאי יטלנו משם ל"ה הנחה והוי כהאי דעומד לפוש דל"ה הנחה ע"ש וע"ע ריטב"א עירובין (ל"ג סוע"ב) כ' דהיכי דמונח הדבר בנטי' ל"ה הנחה ע"ג מקום ד"ט ע"ש:
מג"א סק"ד יש שם ט"ס במ"ש שם דאסור להושיט דבר איסור למומרים בשם ירושלמי רפ"ג דפיאה וצ"ל ירושלמי רפ"ג דדמאי:
מג"א סק"ד ד"ה אבל וכו' ד"א לומר לאדם שעוסק במלאכה וכו' ואפי' לעכו"ם אבל מי שעוסק במלאכת איסור אסור לומר לו כך וכו'. ואפי' אם עושה הדבר האיסור מפני סכ"נ מהעכו"ם והותר לו מחמת זה מ"מ אסור לומר לו תצלח במלאכתך רק אדרבא יהא מראה שמצטער בזה ע' תו"ח שביעית (פ"ד מ"ג) בזה:
מג"א סק"ה ד"ה והניחו כו' ואם יד חבירו למעלה מי' פטור דמקום פטור הוא וי"ח וכו'. ע' ריטב"א עירובין (ל"ג א') כ' דל"ש לומר דלמעלה מי' הוי מקום פטור רק כשמונח על ד"א אבל כשהוא מונח ע"ג גופו או על גבי ידו של אדם ל"ש בזה הא דלמעלה מי' הוי פטור דמה דמונח על ידו או גופו הוי כמונח למטה עליו ע"ש אבל מדברי תוס' עירובין הנ"ל ד"ה והא לא מוכח כן ע"ש ותבין:
מג"א שם. המוציא מרה"י לרה"י דרך רה"ר בדיוטא אחת אפי' למעלה מי' חייב וכו'. ע' תוס' עירובין (ל"ג א') ד"ה והא וכו' דזה דוקא בתוך ד"א אבל ביותר מד"א נקרא מעביר ולא מושיט וא"כ חייב גם בלא דיוטא אחת רק זה נגד זה ע"ש אבל מרשב"א שבת (צ"ו ב') נראה להיפוך וע' תוס' שבת (ג' א') ד"ה בעשותה בשם ירו' דמושיט א"ח רק ע"י שנים שיקבלנו השני מידו אבל אם לא הי' שנים רק א' הושיט החפץ מידו לרה"י דרך רה"ר פטור ע"ש וע' תוס' שבת (ה' א') ד"ה אמאי ודברי מהרש"א צ"ע ע"ש ותבין אבל מדברי רמב"ם פי"ג משבת הי"ח נראה דלא פסק כהירושלמי הנ"ל וע' לקמן סי' שמ"ח מג"א סק"א וסק"ד ע"ש וע' מג"א סי' שנ"ה סקי"ג בשם הש"ג ומחצה"ש שם וע' ש"ס עירובין (ל"ג ב') ורש"י ותוס' שם מבואר ג"כ דמושיט חייב גם בלא ב' ב"א ודלא כירושלמי הנ"ל ומצאתי במרה"פ על הירושלמי שבת פי"א הביא מהרמב"ם דנראה דאינו פוסק כהירושלמי הנ"ל וכ' דהוא פלוגתא דבבלי וירושלמי דהרי הבבלי לא הביא האי דינא דהירושלמי הנ"ל ע"ש ולא הביא מהא דעירובין הנ"ל דמוכח דהבבלי לא פסק כן וע' תוס' שבת (ד' א') ד"ה אבל חקרו אי מושיט חייב גם בלמטה מי' או דוקא למעלה מי' ע"ש וע"ע תוס' עירובין (ל"ד א') העלו דמוציא מרה"ר לרה"י או איפכא ל"ה רק אם הולך עם החפץ ג"כ אבל אם הוא עומד במקומו והוא מושיט החפץ מרה"ר לרה"י או איפכא הוי רק מושיט וי"ל דבכה"ג אינו חייב רק אם מושיט דרך אויר רה"ר אבל דרך מעלה אינו חייב ע"ש וכן פי' המהרש"א שם אבל בס' קרני ראם תמה עליו ממשנה שבת דבכה"ג הוי ג"כ מוציא ולא מושיט ע"ש וע' ריטב"א עירובין (ל"ג א') כ' דמושיט ל"ה רק אם עומד ומושיט לחבירו אבל אם מקבל מחבירו ומושיטו למקום שהוא עומד ל"ה מושיט ופטור בגווגא דמושיט חייב בה ע"ש: