חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן שלו
מג"א סק"א ד"ה בין וכו' אבל דעת הרמב"ם דביבש שייך תלישה וכו' ע' מחצה"ש במה שהביא מתוס' שבת (ק"נ) ע"ש וע' רש"י תענית (י"ט ב') ד"ה. ונראה דתלוי בב' לישני שם ע"ש וע' ירושלמי ביכורים (פ"א ה"ו) אר"כ לחה אפי' יבשה וכו' ע"ש וע"ע במשנה כלאים פ"ז דביבשה התבואה הוא מחובר רק מדרבנן ע"ש:
מג"א סק"ב ד"ה אסור וכו'. והרא"ש פ"ה דשבת כ' דאם נטלו לא מקרי משתמש במחובר וכו'. ונראה דגם דעת רש"י פסחים (נ"ו ב') כן ויתיישב בזה קו' תוס' פסחים שם ד"ה מחלוקת ע"ש ותבין אבל בש"ס עירובין (ל"ב ב') וריטב"א שם מבואר דגם בנוטל מהאילן הוי משתמש במחובר ע"ש וסברת הרא"ש הנ"ל י"ל עפמ"ש תוס' מעילה (י"ד א') דבנטל קן של האשירה אם הקן אינו מעצי האשירה ל"ח שמא בעת שנוטל הקן יטול גם מגוף האשירה כיון שהקן הוא מעץ אחר ואיכא היכרא אבל אם הקן הוא מגוף האשירה חיישי' שמא יטול גם מגוף האשירה ע"ש וה"נ אי צריך לעלות על גוף האילן וליטול דבר המונח על הגוף האילן אסור דהעלי' הוא מן האיסור אבל אם האילן נמוך ל"ח שמא בעת נטילתו יתלוש מגוף האילן כיון דד"א הוא ומשו"ה ס"ל בנוטל דבר מהאילן וא"צ לעלות ל"ח שמא עי"ז יתלוש מגוף האילן וז"נ:
מג"א סק"ה ד"ה שמשקין אותם וכו' והמשקה מים לזרעים חייב משום חורש ומשום זורע הג"מ וכו'. ע' ירושלמי שבת (פ"ז ה"ב) מבואר דהמשקה מים א"ח רק משום זורע ע"ש אבל י"ל דהג"מ ס"ל כאביי במ"ק והירושלמי פוסק כר"י וע' מג"א להג' ר"מ בנעט בזה:
סעיף ד. ש"ע. יש ליזהר מלהשליך זרעים במקום ירידת גשמים שסופם להצמיח וכו'. ע' תוס' ב"מ (ל' א') ד"ה בתורי מבואר דאם הזרעים אין עמוק ג"ט אין מצמיח ע"ש וא"כ גם הכא מיירי בע"כ בכה"ג דעמוק ג"ט והלשון אין משמע כן וי"ל וע' ש"ס סנהדרין (ס"ט א') דאם התבואה עדיין לא נגמר שליש אינה מצמחת ע"ש וכ"ה בתוס' ר"ה (י"ג) בשם ירושלמי שם וא"כ אין ליזהר בכה"ג וע' סוכה (ל"ו סוע"א) דבפירות מצמיחות אע"ג דלא נגמר שליש בישולו ע"ש וא"כ ל"ש מ"ש רק בזרעים של תבואה: סעיף ז. אסור לתלוש אפי' מעציץ שא"נ וכו'. אבל אינו חייב חטאת רק מעציץ נקוב. וע' ירושלמי ערלה פ"א ה"א דבאילן אפי' אינו נקוב הוי כנקוב ורק בזרעים החילוק בין נקוב לאינו נקוב ע"ש אבל מסתימת הש"ס בבלי ל"נ כן וע' ב"ב (צ"ט ב') מוכח להיפוך דזרעים טפי מחלחלי מאילני ע"ש ותבין וע' גיטין (ז' ב') מחולקים רש"י ור"ת אי בחרס הוי יותר כנקוב מבעץ ושי' רש"י שם דבתרס אפי' אינו נקוב הוי כנקוב ע"ש ומצאתי ראי' לזה מתוספתא מכשירין הובא בר"ש שם פ"ג מ"ב ע"ש:
סעיף ח. עציץ אפי' א"נ יש ליזהר מליטלו מע"ג קרקע ולהניחו ע"ג יתידות וכו'. ע' ירושלמי פ"ז דשבת ה"ב ומרה"פ שם דה"ה דאסור ליטלו מע"ג קרקע ולהניחו עג"ק אחר ע"ש וע' ר"ן בחי' לגיטין (פ"ב) ודף כ"ב בזה:
הג"ה שם. יחור של אילן שנפשח מע"ש מן האילן ובו פירות וכו'. וזה רק אם נפשת לגמרי מן האילן אבל אם מחובר עוד קצת להאילן אפי' רק ע"י הקליפה ואע"ג דשוב אינו יונק מן האילן מ"מ כיון דלא נפסק לגמרי הוי עוד מחובר וראי' לזה נ"ל מתוס' סוכה (י"א ב') ד"ה ע"ש:
הג"ה הנ"ל. מותר לתלוש ממנו הפירות בשבת וכו'. ע' תוספתא פ"ד דביצה והובא בב"י או"ח סוס"י תקי"ח סוכי תאנים ובהם תאנים מכבדות תמרה ובהם תמרה הכניסם לעצים אין אוכל מהם ביו"ט למאכל בהמה אוכל מהם ביו"ט ע"ש וא"כ דין דהכא דלא חילק הרמ"א בשם ר"י צ"ע וי"ל: טו"ז סק"י ד"ה מותר וכו' ועוד יש ליזהר שלא יתלוש מן עור שלו בידו או במקומות אחרים דהוי כמחובר לקרקע וכו'. נודע ד"ז מפלוגתת רש"י ותוס' קידושין (ח' א') וע' ש"ך חו"מ סי' צ"ה סקי"ז מה שהאריך בזה לחזק שי' רש"י דכל אדם אפי' ב"ח הוקש לקרקעות ול"ד עבדים ע"ש אבל לא הביאו מירושלמי שבת (פ"ו ה"ז) דפליגי ר' ינאי וחברוהי אי אדם הוי כקרקע וחברוהי ס"ל דאדם ל"ה כקרקע ע"ש והוא כשי' תוס' הנ"ל וע' חי' רש"ש עירובין (ק"ב ב') העלה דגוזז ל"ש רק בצמר או בשער ולא בבשר ע"ש ולא הביא מהטו"ז כאן דמבואר להיפוך:
סעיף יג. הג"ה. ומותר ליגע באילן וכו'. ואפי' להשתמש באילן מותר אם אין מנענע את הענפים ע' תוי"ש שבת (נ"ג א') ד"ה תולין וכו' ע"ש